הגאון רבי יעקב קאפיל רייך זי"ע אב"ד בודפסט י"ז אלול תרפ"ט
הגאון רבי יעקב קאפל רייך אב"ד בודפסט ורב קהילת היראים בעיר, נולד בשנת תקפ"ח.
למד תורה אצל אביו ואחר כך בישיבת פרסבורג אצל הרב אברהם שמואל בנימין סופר מפרסבורג בעל ה"כתב סופר". בפרסבורג הצטיין יעקב קופל כעילוי ונבחר על ידי ה"כתב סופר" לשמש מדריך לבנו, שמחה בונם. כמו כן נבחר להיות חלק ממשלחת של חמישה תלמידים מצטיינים שנשלחו מישיבת פרסבורג אל חצר הרבי מצאנז.
במשך כשבעים שנה כיהן ר' יעקב קאפל כרב, בצעירותו מילא מקום חותנו כאב"ד סאבאטיש, לאחר מכן נתקבל לק"ק ווערבוי, אך רוב ימיו כיהן בעיר הגדולה בודפסט, שם כיהן כרב קהל יראים, ופעל רבות למען יהדות הונגריה בכללה, עד לפטירתו בשיבה טובה ביום י"ז אלול תרפ"ט.
מדוע לא רצה לקבל מתנה מחברי קהילתו
הודה וזיווה של הקהילה החרדית בבודאפעשט שבהונגריא, היה המרא דאתרא הגאון רבי יעקב קאפיל רייך זצ"ל. הוא למד בישיבת פרעשבורג ונחשב לתלמידו המובהק של מרן הכתב סופר זצ"ל, שסמכו להוראה. הוא היה גאון מופלא בתורה ובעל השכלה, מנהיג דגול ורב פעלים, נואם בחסד עליון ומוכתר בכל התכונות הנעלות.
פעם ערכו בני קהילתו לר' קאפיל רייך ז"ל מסיבה חגיגית, לרגל שמלאו לו שלושים שנה בכהונה בתור רב בבודאפעשט, וקיבל במתנה מאת הקהל קופסת כסף העשוי מעשה אומן ובו שלושים מטבעות של זהב. הרב סירב לקבל ואמר: חז"ל קבעו במסכת ראש השנה (דף כז) "ציפה זהב במקום הנחת פיו, פסול" ומפרש השל"ה הקדוש, כי המוכיח והדרשן נמשל לשופר, כמו שכתב הנביא ישעיה "כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם". משום כך אמרו חז"ל "אם ציפה זהב", כלומר, כשכוונתו של המגיד לדרוש עבור זהב, דהיינו שהוא "דורש דמים" ומתכוון לצורך עצמו בלבד ולא להוכיח את בני ישראל שילכו בדרך ה', אז הרי זה פסול...
אמרו פרנסי הקהילה לרבם רבי קאפיל: "רבינו המתנה הזאת היא "שכר בטלה" ותו לא. הסכים הרב לקבל את הדורון ואמר להם: יש לי סימוכין על כך [שלא לקבל סתם מתנות], מכיוון שדוד המלך ע"ה אמר (תהלים קיט) "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", וי"ל לפי שגבי מלך כתוב בפרשת שופטים "וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד" ואומר רש"י "אלא כדי ליתן לאכסניא" ולא יותר, אבל לאזרח פשוט מותר לאסוף לו כסף וזהב כמה שהוא רוצה. לעומת זאת לענין כתיבת ספר תורה הוא להיפך – אדם פשוט יוצא ידי מצות כתיבת ספר תורה בספר תורה אחד, ולמלך צריך להיות שני ספרי תורה, כמו שכתוב "וכתב לו את משנה התורה הזאת" ומפרש רש"י "שתי ספרי תורות, אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו" וזה שאמר דוד המלך: "טוב לי תורת פיך" הנוסף לי מצד שאני מלך "מאלפי זהב וכסף" שאסור לי להרבות ולהכפיל.
הצדיק אחר פטירתו מתעלה על ידי החיים
הודה זיוה והדרה של הקהלה החרדית בבודאפסט היה המרא דאתרא הרב הגאון רבי יעקב קאפל רייך זצ"ל, אשר למד בישיבת פרעשבורג ונחשב לתלמידו המובהק של מרנא ה'כתב סופר' זצ"ל שסמכו להוראה. הגאון רבי קאפל רייך זכה לאריכות ימים ושנים ונפטר בשיבה טובה בגיל תשעים ושלוש. נכדו היה מפורסם בכל מחוז טראנסילבניה, לא בתור רב אלא בתור רופא מומחה יוצא מן הכלל למחלות לב. היה זה ר' ישראל יחזקאל רייך, המנהל הכללי של בית החולים היהודי בעיר סאטמאר, שהיה ידוע כתלמיד חכם מופלג וירא שמים מרבים ומדקדק במצוות ובמעשים טובים עד אין לשער. ביחוד שימש כרופא לכל הרבנים והאדמו"רים חינם איז כסף, והיה הרופא האישי של הצדיק מסאטמאר, הרה"ק רבי יואל טייטלבאום זיע"א. את חודשי הקיץ היה שוהה במקום הקייט 'בוזיאש' שנתברך במעינות רפואה למחלות לב וכלי הדם. אלפי חולים מכל רומניה היו מבקרים במקום זה, רובם יהודים. עשרות חולים עמדו בתור בחדר ההמתנה של דוקטור רייך, משעות הבוקר עד שעות הערב. כשאך הבחין בין קהל הממתינים ברב, היה מכבדו ומכניסו כשבנוסף לבדיקות והוראות בקשר למחלתו השתעשע אתו בדברי תורה זמן ממושך, ולא היה איכפת לו על הרעש ועל הלחץ של החולים מעבר לדלת.
הקהילה בבודאפסט שמרה אמונים לרבה הראשי הנערץ גם לאחר פטירתו, ומדי שנה בשנה ערכה סיום הש"ס וסעודת מצוה ביום ההילולא של רבי קאפל רייך ז"ל, ופעם השתתף במסיבה זו נכדו דוקטור רייך ומסר על כך לאדמו"ר מסאטמאר וסיפר לו, כי אלפי יהודים חרדים מהונגאריא יוצאים להשתטח על קברו של רבי קאפל רייך כמו על קבר צדיק, והשיש הלבן של המצבה נעשה במשך הזמן שחור מהכתבים ובקשות שכתבו עליו.
*
אמר על כך הרה"ק מסאטמאר זיע"א לרופאו, דוקטור רייך: הנה מה שמפרש בנידון זקני הרה"ק ה'ישמח משה' זיע"א: כתוב (שמות יד יט): 'וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם', דהנה כל זמן שהצדיק חי הוא הולך לפניהם והדור הולך אחריו, כי הוא מורה לישראל את דרך התורה שיילכו בה. ואחרי הסתלקותו הוא להיפך, שהיהודים הולכים לפניו והצדיק הולך מאחריהם, כי 'במתים חפשי', ופירשו חז"ל, כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות. כך שהיהודים אשר לומדים תורה ומקיימים מצוות מזכים את הצדיק והוא תלוי בהם כמובן. ואם כן זהו שנאמר 'ויסע מלאך האלהים' הוא הצדיק שנפטר, שעובר מעולם הזה לעולם הבא, 'ההולך' אשר היה רגיל בחייו ללכת 'לפני מחנה ישראל', עכשיו אחרי פטירתו 'וילך ויעמוד מאחוריהם', שהמה הולכים לפניו והוא הולך אחריהם.
