הגאון רבי ירוחם פישל פערלא זצ"ל מחבר ביאור על ספר המצות לרס"ג זצ"ל ל' בשבט תרצ"ז
נולד בשנת תר"ו בוורשה לאביו רבי אריה צבי. בהיותו כבן 15 הלך ללמוד תורה מפי הגה"צ רבי יהושע לייב דיסקין בלומז'ה והיה צעיר התלמידים. לאחר מכן למד בישיבת וולוז'ין והיה תלמיד מובהק של הנצי"ב, לאחר מכן עבר לבריסק ולמד תורה מפי הגר"ח הלוי סולובייצ'יק.
היה איש עשיר בעל נכסים רבים מושכרים, ובעל חנות אותה ניהלה נוות ביתו. סירב לתפקידי רבנות שהציעו לו, כמו רבנות העיר לובלין והעיר קראקא, משום שרצה לעסוק רק בתורה בלא טרדות אחרות. בביתו הייתה לו ספרייה ענקית - אחת הגדולות בפולניה באותה תקופה, ולא היה חוסך שום טרחה כדי להשיג ספר חדש שיצא לאור.
בשנים תרע"ד-תרע"ז הוציא לאור את חיבורו על ספר המצוות לרב סעדיה גאון.
התאלמן מאשתו בסביבות שנת תרפ"ג, ומכיוון שבניו היו גרים רחוק מוורשה היה גלמוד לבדו בביתו. תלמידו רבי מנחם מנדל כשר שיכנעו שהמקום הראוי לו הוא ארץ ישראל, ובשנת תרפ"ו החליט לעלות לארץ ישראל, בחודש כסלו תרפ"ז עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם התקבל בכבוד גדול.
עם בואו לירושלים דאג הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של ירושלים, עבורו למקום מגורים בבתי מחסה, ואף הושיבו על מקומו שלו במזרח בית הכנסת סמוך לארון הקודש. בהיותו בירושלים המשיך להתבודד ולא היה מעורב בעסקי הציבור, אך עם זאת לעיתים חתם על כרוזים כמו למשל על כרוז למניעת מכשול באכילת נבלות וטרפות.
בימיו האחרונים חש חולשה, אף שלא היה חולה, והמשיך במתכונת לימודיו. נפטר בליל חמישי, יום ראשון של ראש חודש אדר. במהלך לוויתו הספידוהו, גדולי רבני ירושלים, ומנו"כ בהר הזיתים.
ברכת הטוב והמטיב של יעקב אבינו
כתב הגאון ר' ירוחם פערלא (בספרו על ספר המצות לרס"ג מילואים ב) על הא דאמרינן בפסחים (נו, א) אמר רבי שמעון בן לקיש 'וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם' (בראשית מט, א). ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
וביאר שטעם אמירת יעקב אבינו 'ברוך שם', כי הרי יעקב אבינו ידע מקודם שבניו צדיקים ואין בהם שום פסול, אלא כיון שנסתלקה ממנו שכינה חשב אולי בכל זאת יש באחד מבני פסול, וכיון שאמרו לו בניו שמע ישראל, ידע שאין באחד מהם פסול, ונסתפק בזה אם צריך לברך הטוב והמטיב, כיון שהוא בכלל שמועות טובות, שצריך לברך ברכת הטוב והמטיב, או שמא אין מברכין אלא על שמועה טובה הבאה מארץ מרחק, כמו שכתוב בירושלמי בברכות (פ"ט ה"ב) מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים, רבי ברכיה בשם רבי לוי על שם מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק. משמע שאין מברכין אלא על שמועה טובה מארץ מרחק, ולא על דבר ידוע לו אלא שנסתפק בה כרגע, ועכ"פ מעיקר דינא נתחייב יעקב אבינו בזה לברך ברכת הטוב והמטיב, אבל מחשש ברכה לבטלה, אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
