הגאון רבינו עקיבא איגר זי"ע אבד"ק פוזנא י"ג תשרי תקצ"ח
הגה"ק רבי עקיבא איגר נולד בעיר אייזנשטייט בהונגריה ביום י"א חשוון תקכ"ב, לאביו רבי יעקב משה גינז, ממשפחה רבנית ידועה. אמו הרבנית גיטל היתה ידועה בצדקותה וחכמתה, היתה בתו של רבי עקיבא איגר הראשון, רבה של פרשבורג.
הוא למד בישיבתו של דודו רבי וואלף איגר בברעסלוי. בהיותו בן י"ח שנים לקחו אחד מתושבי ליסא, הגביר המופלא והמפורסם מוה"ר איצק מרגליות זצ"ל [לשון רבי וואלף איגר בתשו' רע"א] לחתן עבור בתו, וחותנו פירנסו והחזיקו על שולחנו. באחד הימים פרצה שריפה בליסא, ועקב השריפה ירד חותנו מנכסיו, ושוב לא יכל להחזיקו על שולחנו כבימים מקדם, והוכרח רע"א שלא בטובתו לקחת על עצמו את עול הרבנות.
דרך לימודו של רע"א היה באופן מופלא ביותר, כי ראשו היה חד וישר, ולא יכל לסבול דברים שאינם מובנים בפשטות.
מרוב עמקותו שהיה דייקן גדול, היו קשים לו הרבה קושיות ואין פותר אותם בידו, והניח אחריו ספר "קושיות עצומות", בו רשם אלף וארבע מאות ואחת קושיות, אשר רובם ככולם נדפסו בגליון הש"ס או בדרוש וחידוש לרע"א.
נסתלק לישיבה של מעלה י"ג בתשרי תקצ"ח.
היה נזהר מאוד בעניין טבילת מקווה בכל יום
כתב הגאון רבי אברהם ניסן יפה מווילנא זצ"ל: אמרו חז"ל (יומא לח.) הבא לטהר מסייעין אותו, ואם אמנם כוונת הגמרא היא על דרכי התשובה, אמרתי להמליץ זה בדרך צחות על מעשה שמעלת כבוד הגאון רבנו עקיבא אייגר זצ"ל היה נזהר מאוד בעניין טבילת מקווה בכל יום, הן בקיץ והן בימי החורף.
ולעת זקנותו לא נתנו לו הרופאים רשות מרוב חולשתו ללכת בימי החורף לטבול, אבל הוא לא שם אוזן קשבת לדבריהם, והטמינו בני ביתו פעם אחת את המפתח מדלת המקווה, וכאשר חיפש הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל את המפתח ולא מצא, נצטער מזה הרבה. אבל, בתוך כך בא אליו שומר המקווה והביא לו את המפתח.
כאשר שאלו הגרעק"א, מניין ידע שנאבד ממנו המפתח, השיב לו השומר כי בחלומו אמרו לו לך מהר והביא את המפתח לרבי עקיבא כי יש לו צער גדול מזה, ואז הבינו בני ביתו כי מן השמים רוצים שלא ישנה את מנהגו. ובזה יש להמליץ מה שאמרו חז"ל הבא לטהר, היינו שקבל עליו להיטהר בכל יום, מסייעין אותו מן השמים שיוכל לקיים הנהגתו
