הגה"צ רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זי"ע בעל ה'חפץ חיים' ו'משנה ברורה' כ"ד אלול תרצ"ג
הגה"צ ר' ישראל מאיר הכהן נולד בשנת תקצ"ט.
בצעירותו למד בישיבה בווילנא, והתפרסם כעילוי וצדיק.
רוב ימיו ישב בעירו ראדין, והתפרנס מחנות שהחזיקה אשתו. מעולם לא נשא שום מישרה רבנית; הקים ישיבה קטנה בראדין, שנהייתה במשך השנים אחת החשובות בליטא.
כתב חיבורים רבים בהלכה ומוסר, שפירסמו אותו מאוד, והשפעתם גדולה עד היום.
חיבורו ההלכתי הראשון היה ספר 'חפץ חיים' על הלכות לשון הרע, ועל שמו כונה ר' ישראל מאיר כבר בחייו, וכך הוא מכונה עד היום, 'החפץ חיים'.
הוא כתב ספרי הלכה שימושיים שהזמן גרמן, כמו ספר 'מחנה ישראל' לחיילים בצבא הצאר; כמו - כן חיבר ספרים בהלכות קודשים ומקדש, ואף פתח 'כולל' ללימוד קודשים. חיבורו הגדול הוא ספר 'משנה ברורה' על שו"ע או"ח בשישה כרכים, שבהכנתו עסק במשך כ"ח שנים, וכל כרך נדפס מייד בסיום הכנתו.
ספר 'משנה ברורה' התפשט במהירות עצומה בעם ישראל, ומהווה עד היום את ספר הפסיקה העיקרי בחלק או"ח בציבור האשכנזי, וספר הלכה חשוב ביותר לכל עם ישראל. ספר 'משנה ברורה' כולל ביאור בעל שלושה חלקים שכתב החפץ - חיים: 'משנה ברורה' עצמו, שהוא ביאור פסקי השו"ע, הוספת פרטים הלכתיים, והכרעת ההלכה במקום מחלוקת הפוסקים; 'ביאור הלכה', הכולל דיונים הלכתיים ארוכים יותר; ו'שער הציון', בו נמצאים מקורות ההלכה בפוסקים להלכות המובאות במשנה - ברורה ועוד הערות קצרות.
החפץ חיים חיבר עשרות ספרים קטנים וקונטרסים בענייני הלכה והנהגה שונים, שקובצו בכמה כרכים תחת הכותרת 'כל כתבי החפץ חיים'.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ד אלול שנת תרצ"ג, זי"ע.
הטעם שצריך להזכיר את שמו בפסוק בסוף שמו"ע
מה שכתבו הספרים לייעץ לאדם, שיהא תמיד מזכיר שמו ברמז בסוף שמונה עשרה, דהינו אם שמו אברהם יאמר פסוק שמתחיל באות א' ומסיים באות מ' וכל כיוצא בזה. וכתבו שזוהי תועלת שיזכר שמו, דמרב הפחד והחרדה בשעת הדין, כששואלים לו את שמו, שוכח ולא יודע מה להשיב.
והנה ביאור הדבר אמרתי בפשיטות, דטבע האיש שהולך בדרך הרשע לדבר ולהתלוצץ מאנשים, שהולכים בדרך האמת והצדק. וממילא ידוע שהעונות שיש על פלוני במה שהתרשל מעבודתו, על ידי זה נרשמים על שמו, אף ששם פלוני הוא שם יעקב והיה רשום העון של שם יעקב והוא שמו עכן, הולכים המקטרגים לעכן, אף שצועק, אני לא עשיתי העוון, שאני שמי עכן ולא יעקב, המשחיתים ההולכים בשליחות בית דין של מעלה אין מסתכלים על זה כלל, ומשיבים לו, אין אנו יודעים דבר. אנו הזהרנו בשליחותנו לילך אליך ולהענישך, מסתמא שמך יעקב, ותוכרח לקבל העונש.
והנה האיש הזה שמוכרח לקבל העונש חושב בנפשו, אולי באמת שמי יעקב, ושכחתי על ידי המיתה את המעשים ואת שמי. והנה האיש שדרכו לבזות לאנשים ולצערם באונאת דברים והלבנת פנים ולשון הרע וליצנות, בודאי לא פעם אחת נכשל בזה בימי חייו, בודאי כמה מאות פעמים עשה כזה לכמה מאות אנשים, וממילא נחשבים עליו עוונותיהם וכל איש ואיש יש לו שֵׁם אחר והוא מכרח לסבול מכולם. וממילא הוא מבולבל מאוד שכל משחית בא לו בפני עצמו בשם אחר, ועל כן אינו יודע כלל, איך הוא האמת, כששואלים אותו שיגיד שמו.
ולזה יעצו שיאמר בכל יום את הפסוק המרמז על שמו, שעל ידי זה יזכר היטב. וגם על ידי זה יתבונן, איך להיזהר מחטא הלשון כדי שלא ישנה שמו האמתי. ונראה עוד שלזה יעצו לומר הפסוק אחר "אלקי, נצר לשוני מרע", וכאומר, שעל ידי זה יזכר שמו האמתי ולא ישתנה.
