הגה"ק רבי יוסף חיים זאננפלד זי"ע רבה של ירושלים י"ט אדר ב' תרצ"ב
הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד נולד בשנת תר"ט בעיר וווערבוי שבסלובקיה לאביו הגה"צ רבי אברהם שלמה זצ"ל.
למד אצל הגאון רבי חיים צבי מאנהיימער זצ"ל, וכן למד בישיבתו של ה'כתב סופר' בפרשבורג. בשנת תר"ל זכה לתואר 'מורנו' מידי רבו הכתב סופר.
לאחר חתונתו נעשה לתלמידו הקרוב של הגה"צ ר' אברהם שאג, מגדולי רבני הונגריה. בשנת תרל"ג עלה עם רבו לארץ, ומאז גר בעיר העתיקה של ירושלים עד פטירתו בשנת תרצ"ב.
בירושלים התקרב למהרי"ל דיסקין והפך ליד ימינו בכל פעולותיו הציבוריות, ואח"כ שיתף פעולה עם בנו ר' יצחק ירוחם דיסקין. שימש כ'ראש כולל' - 'שומרי החומות', וסייע בייסוד שכונות בירושלים.
היה ממייסדי העדה החרדית בירושלים, ובשנת תר"פ נבחר לרבה. משרידי כתביו יצא לאור ספר תשובותיו 'תורת חיים'. ושו"ת שלמת חיים.
נפטר בן פ"ג שנה ביום י"ט אדר ב' שנת תרצ"ב, ומנו"כ בהר הזיתים שבירושלים.
מה היתה תגובתו לבריונים שהתפרצו לביתו
בריונים התפרצו פעם לביתו של מרן הגה"ק רבי יוסף חיים זאנענפעלד זצ"ל ואיימו לרוצחו נפש. מתחילה הגיב הרב בשלוות נפש ובקור רוח להשתוללותם של הבריונים, שלוותו הביכה את הבריונים שהגבירו את השתוללותם.
משהגיעה ההשתוללות לשיא, פתח הרב את חולצתו וגילה את לבו, התייצב מולם ואמר בקול תקיף: "הנני מוכן ומזומן לקדש שם שמים! ירו בי ורצחוני! אני מהאמת לא אזוז כמלא הנימא, והמשיך לבאר בקצרה את עיקרי השקפתו הטהורה. בתגובה לצעד המפתיע נסוגו המתקיפים ויצאו מן הבית.
מאוחר יותר ביאר הרב את פשר התנהגותו ואת סוד הצלחתו להניס את הני בריוני רשיעי, על פי מקור בתורה:
כאשר באו המלאכים אל יעקב וסיפרו לו: "באנו אל אחיך אל עשו" פרש רש"י: שהיית אומר אחי הוא, אבל נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו. ואמנם עשו שונא ליעקב אבל גם יעקב שונא אותו כי "משנאיך ה' אשנא" (תהלים קלט, כא).
והנה אחר כך כתיב "וישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו בא לקראתו וארבע מאות איש עמו (לג, א), כאשר ראה יעקב שהסכנה מתקרבת מה עשה, "וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו (שם, ג) יעקב השתחוה וכפה את מחשבותיו, והפך בזכותו של עשו 'עד אחיו', עד שנהיה כאחיו ממש, שעל ידי מחשבותיו לזכותו, נתעוררה בו האחווה, ותיכף "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו" (שם, ד) ומביא רש"י "אמר רשב"י: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".
כמו כן כאן, בזה שהיפך בזכותם ודן אותם לכף זכות, הכניע אותם, ונסוגו משם.
