הגה"ק רבי יעקב עמדין זי"ע היעב"ץ א' דר"ח אייר תקל"ו
הגה"ק היעב"ץ זצ"ל נולד בט"ו סיון תנ"ח לאביו הגה"ק רבי צבי אשכנזי - ה"חכם צבי" זי"ע.
כבן י"ז נסע לבראדי לבקש תורה מפי הג"ר מרדכי הכהן כ"ץ בן ה"סמיכת חכמים" זי"ע. בשבתו שם בחר בו רבי מרדכי לחתן, ושם שקד על דלתי תורה עד כי גדל מאוד.
כיהן ברבנות העיר עמדין, משם עבר לאלטונא, שם בנה לו בית וגם בית-דפוס. כן ניהל שם משא ומתן באבנים טובות, וגדולי הסוחרים השתדלו להמציא לו ברכה. רבי יעקב ישב שם בשלום ובשלוה בעושר וכבוד, והוציא מעיינותיו חוצה, הלא המה ספריו "שאילת יעב"ץ", סידור "בית יעקב" ועוד עשרות ספרים וקונטרסים בכל חלקי התורה.
סיפר הרה"ק מצאנז זי"ע, שרבנו הבעש"ט זי"ע אמר להגה"ק רבי אפרים אחי היעב"ץ: "אחיך היעב"ץ, כל היום הוא דבוק בעולמות העליונים"...
היעב"ץ כתב בעצמו בספרו מגילת ספר את קורות חייו וחיי אביו זצ"ל.
אולם פוק חזי מאי עמא דבר - הגה"ק ה"חתם סופר" שבשעה שאחד המדפיסים ביקש להדפיס סידור תפילה וביקש את הסכמתו, התנה זאת רק אם יכניס לסידור דברים נחוצים מסידור בית יעקב. ובשו"ת חת"ס (ח"ו סי' נט) כתב על היעב"ץ בזה"ל: "דבר גדול דיבר הנביא ז"ל בענין הזה הלא ישתוממו רואיו..."
הגאון יעב"ץ נלב"ע א' דר"ח אייר תקל"ו.
קידוש במקום סעודה לחולה במחלת הציליאק בפסח ובשבתות
שאלה. אדם הסובל מאי עיכול עמילנים ואסור לו לאכול לחם שיש בו גלוטן, כיצד ינהג בפסח כדי לקיים מצות אכילת מצה? וכיצד ינהג בכל שבתות השנה כאשר הלחם אסור לו, וצריך לקדש במקום סעודה?
תשובה. לכתחילה ודאי צריך לקנות או לאפות מצות או לחמים העשוים משיפון או משיבולת שועל, שאין בהם גלוטן, אך אם אינו יכול להשיג לחמים אלו, נראה דבכל שבתות השנה יקדש וישתה כוס של קידוש, וישתה עוד כוס יין כדי שיהיה קידוש במקום סעודה כמבואר במשנ"ב (סימן רעג ס"ק כז), ויאכל גם עוגה עשויה מתפוחי אדמה, או פריכיות אורז, ושאר תבשילים, ואעפ"י שאין כאן סעודה מפת, כדי לצאת את דעת היעב"ץ בפסחים דף קיד ע"א שאם אין לו פת ויש לו שאר מאכלים מקדש עליהם, שכל דבר שסועד לחמו הוא בכל זאת נחשב לקידוש במקום סעודה, דהתבשילים אלו הם סעודתו.
ובפסח ישתדל לאכול כזית אחד של מצה של חיטים אם אין לו של שאר מיני דגן, מאחר ואין בזה ח"ו סכנה כי אם חשש של שלשולים ופריחה, וע"ז יאמר הא לחמא דאסוותא היא ושומר מצוה לא ידע דבר רע. ויאכל תבשילו בלא המוציא, ורק לאחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזית, כמבואר במשנ"ב (סימן תפב סק"ו) לענין מי שיכול לאכול רק כזית אחד של מצה.
