הגה"ק רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר זי"ע אבד"ק מאד ובעל לבושי מרדכי י"ז בתמוז תרצ"ב
הגה"ק רבי מרדכי יהודה ליב נולד בהונגריה בשנת תר"ד לאביו הג"ר נפתלי וינקלר.
למד בישיבת פרשבורג אצל רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל 'כתב סופר'. ובשנת תרמ"ד מונה כרבה של העיר מאד שבהונגריה, והקים בה ישיבה. העמיד תלמידים רבים, ביניהם שהפכו לתלמידי חכמים גדולים. בין תלמידיו שם היו הגה"צ רבי מרדכי בריסק והגה"צ רבי דוד יהודה זילברשטיין שהיה אב"ד וייצן.
חתנו (בזיווג ראשון) היה הרב יוסף צבי דושינסקי, גאב"ד העדה החרדית בירושלים.
מהתשובות שהשיב לשואליו הרבים חיבר את ספר השו"ת 'לבושי מרדכי', שנדפס בשבעה חלקים בין השנים תרע"ב - תרצ"ז. חיבר גם חידושים בשם 'לבושי מרדכי' על מסכת נדרים, וספרים נוספים. המהר"ם וינקלר נתבקש לישיבה של מעלה בשבעה עשר בתמוז בשנת תרצ"ב.
הקפדה על מניין שתי נרות שבת
ה"דרכי משה" (אורח חיים סימן רס"ג סעיף קטן א') הביא דברי מהרי"ל (מנהגים שבת עמוד ר"א) שאשה ששכחה להדליק נר אחד, צריכה כפרה בתענית ותחנונים בוידוי, ותדליק נר אחד יותר כל ימיה. וכתב על זה ה"דרכי משה" שזו חומרא רחוקה, דאדרבה בריבוי הנרות מעתה תפסיד הכוונה, שהרי שתי הנרות הם כנגד זכור ושמור כמבואר בפסיקתא ובגמרא בשבת (ל"ג:) במעשה עם רשב"י, באדם שראוהו רץ בערב שבת ושני הדסים בידו.
וסיים ה"דרכי משה" דמכל מקום הנשים מחמירות כדברי מהרי"ל, ואפשר שסמכו עצמם על דברי הרא"ש (ראש השנה פרק ד' סימן ג') והמרדכי (שם סימן תש"כ) שריבוי המניין אינו מפסיד המכוון - שכן בכלל מאתיים מנה.
בשו"ת "לבושי מרדכי" לרבי מרדכי יהודה ליב וינקלר זצ"ל (אורח חיים תנינא סימן מ"ט וק"ט) הביא ראיה לקפידא על שתי נרות דווקא מדברי המדרש אותם מביאם בעלי התוספות בפרשת פנחס.
וכך כותבים בעלי התוספות על הפסוק (במדבר כ"ח, ט'): "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה" וגו': איתא בשוחר טוב, לכל המוספים לא תמצא מוסף מועט כשבת, ועל דבר זה קראה שבת תיגר לפני הקב"ה. אמר לה הקב"ה, הנה שזהו קרבן מוסף הראוי לך, שכל מעשיך כפולים, שיר כפול שנאמר מזמור שיר ליום השבת, עונג כפול שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד, עונשו כפול שנאמר מחלליה מות יומת, לחם כפול לחם משנה. לפיכך ראוי קרבן שלו להיות כפול. וזהו שאנו אומרים במוסף של שבת 'להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי' מה שלא נאמר בכל המוספין.
לא ירחק, אומר ה"לבושי מרדכי", שכדרך שמצאנו בכל אלו שהקפידה התורה על מניין שנים דווקא, שהוא הדין לעניין הדלקת נרות יש עניין בשתי נרות דווקא ולא יותר.
