הגה"ק רבי עמרם חסידא זי"ע אבד"ק מאדע ט"ז חשוון תק"צ
רבינו נולד בשנת תק"נ לאביו הג"ר משה נחום ראזנבוים זצ"ל, וכבר בילדותו המוקדמת ניכור עליו גינוני קדושה יתירה, כמו"כ בשחר טל ילדותו בערה בו אהבת ארץ הקודש, ותמיד ייחל לחונן את עפר הקודש.
בשנות ילדותו השלים עצמו בתורה וירא"ש כאחד הגדולים, אחרי סיום חוק לימודיו בעירו נסע ללמוד אצל הגאון הקדוש רבי מרדכי בנעט זצוק"ל מניקלשבורג, ובלט שם בין בחורי הישיבה בקדושתו, והשלים עצמו בתורה וקניניה כאחד מן הגדולים, עד שלגודל קדושתו קיבל את הכינו "חסידא".
בשנת תקע"ד בהיותו אך בן כ"ד שנה נתקבל לרב ואב"ד בעיר אירשע, וכעבור כמה שנים בשנת תק"פ נתקבל לרב ואב"ד מאדע שהיתה עיר חשובה בישראל.
בשנת תקפ"ו זכה לקיים את משאת נפשו ללכת לארה"ק, וטרם צאתו הלך לקבל ברכת הדרך ממרן החתם סופר זיע"א, ואמר לו שרצונו לדור בירושלים עיר הקודש והמקדש, ובדעתו לשים לדרך פעמיו דרך הים ליפו ומשם לירושלים, אך בנסעו דרך אניות בלב ים סיבבה ההשגחה העליונה והגיע לעכו ומשם נסע כבר לצפת, ונשתקע שם.
עם בואו לצפת נעשה תוך זמן קצר לנשיא וממונה לעדת החסידים דשם, ופעל רבות לרווחתם בני העיר ואנשי הכולל, ופנה במכתבים אל ארצות הגולה בקובץ על יד ירבה לצורך החזקת בני צפת, ואכן פעולותיו נשאו פרי קודש, והצליח לשקם במקצת את מצבם הכספי של תושבי צפת.
אולם לא האריך רבינו ימים על האדמה אדמת קודש, ובהיותו אך בן מ' שנה חיים שבק לכל ישראל וביום ט"ז מרחשון שנת תק"צ עלה ונתעלה לגנז"מ וישיבה של מעלה.
בשעת יציאת נשמתו הטהורה
בירך ברכה בשם ומלכות
אחרי עלותו לארץ הקודש, עבד שם את בוראו במסירות נפש ובקדושה וטהרה. ובשנת תק"ץ בחודש מר חשון בט"ז בו, חשכו המאורות ונתבקש לישיבה של מעלה בהיותו רק בן מ' שנה. כאשר נפטר בשעת יציאת נשמתו הטהורה בירך ברכה חדשה בשם ומלכות, 'ברוך וכו' המאיר לעבדיו מאור הגנוז מששת ימי בראשית'.
והנה בצפת בבית החיים ישן אשר לא קברו שם שום בר מינן יותר מק"נ שנים כי לא מצאו עוד מקום פנוי, אבל רבינו גילה ברוח קדשו שכמדומה בין קבר איש אלקים האריז"ל ובין קבר מהר"ם אלשיך ז"ל יש עוד מקום פנוי, ולאחר הסתלקותו קברו אותו במקום ההוא ושם מ"כ.
