הרה"ק רבי אהרן רוקח זי"ע האדמו"ר מבעלזא כ"א אב תשי"ז
רבינו הרה"ק רבי אהרן רוקח, הרבי מבעלזא, זכותו תגן עלינו, נולד בשנת תר"מ לאביו הרה"ק רבי ישכר דוב, בן הרה"ק רבי יהושע בנו של מיסד השלשלת, הרה"ק רבי שלום זי"ע.
מנעוריו מיעט באכילה ובשינה והצטיין בקדושתו וטהרתו עד שהרה"ק רבי יחזקאל משינאווא אמר עליו "כנראה שהיצר הרע הסיח דעתו לגמרי ממנו". היה גאון בתורה ובעל מוח חריף ובהיר מאד וזכה בבחרותו לחבר ספר של הגהות על הקצות החושן.
בשנת תרפ"ז נפטר אביו והנהגת העדה נפלה על שכמיו. בזמנו נתעצמה חסידות בעלזא, ומאות ואלפים נהרו אליו מכל חלקי גליציה, פולין והונגריה. הרבי שימש כדוגמה חיה לכל באי קורות ביתו לאיזה דרגות מסוגל ילוד אשה להתעלות, בתורה, ביראת השם ובקדושה וטהרה.
בפרוץ מלחמת העולם השניה נטל הרבי את מקל הנדודים בידו ובחורף שנת תש"ג החלו פעילות נמרצות אצל חסידי בעלזא שבכל מדינות החופש, לשחרר את הרבי שנמצא אז בגיטו בוכניה. סכומים עצומים נאספו ובכסף זה שכרו קצין הונגרי מראשי שירות הריגול, לביצוע ההצלה.
בשבט, תש"ד עזב הרבי את ארצות דמים והגיע לארץ הקודש. על אף אבדן כל משפחתו העניפה, כל החסידים, היושבים, שהיו מופלגים בתורה וחסידות, לא היה ניכר עליו כלום, ומיד בהגיעו התחיל לשקם מחדש את החסידות. רבבות התדפקו על דלתותיו, בידעם שאמנם קדוש הוא בקדושה עליונה.
אולם לדאבון לב חסידיו בפרט וכלל ישראל בכלל נסתלק הרבי ביום המר והנמהר כ"א מנחם אב תשי"ז, נתבקש ועלה לישיבה של מעלה.
דברות קודש יממה לפני הסתלקותו
בליל שבת קודש פר' ואתחנן, יממה לפני הסתלקותו ערך את שולחנו בו נשא את דברות קודשו שהיו כעין צוואתו לדורות.
כתיב (קהלת ט, י) 'כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל', כלומר שלאחר מאה ועשרים שנה, אי אפשר כבר לעשות מצוות ומעשים טובים כדי לקבל עליהם שכר.
אך מכל מקום, ישנם אופנים שלא נאמר עליהם הפסוק הנזכר, כגון אם האדם עושה מצוות לשמה בחייו, ומשפיע על אחרים לעשות מצוות לשמה, הוא זוכה ומזכה, ואז אף לאחר פטירתו, אלו שעושים מצוות על ידו, נקראים המצוות על שמו.
או כשמשאיר אחריו חידושי תורה בכתב או אפילו בעל פה, על ידי זה כשמזכירים שמועה מפיו, שפתותיו דובבות בקבר ואף לאחר מיתתו נחשבים המצוות על שמו.
וזהו פירוש הפסוק (דברים יא כא) 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה' וגו' 'לתת להם כימי השמים על הארץ'.
כי הנה בפסוק שלפניו נאמר 'ולמדתם אותם את בניכם', כלומר, אם תלמדו את בניכם ומכוחכם ימשיכו ללכת בדרך התורה, יחשב לכם הימים אשר אתם כבר נמצאים 'בשמים', 'על הארץ', כאילו הייתם עדיין חיים על הארץ ועושים מצוות. וזה על ידי 'ימי בניכם על האדמה', כלומר בזה שבניכם ותלמידיכם מקיימים מצוות בעולם הזה בגללכם.
