הרה"ק רבי דוד מקוצק זי"ע
אורו של רבינו זרח כבנו הגדול של אביו הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק בשנת תקס"ט בטומשוב, נקרא על שם זקינו רבי דוד היילפרין אב"ד אוסטראה שהיה מתלמידי הבעל שם טוב. אביו הקדוש התבטא אודותיו, "את דוד שלי הנני מיטיב להכיר, עודני זוכר באיזה מחשבה הבאתיו לעולם הזה". (אמת ואמונה)
כבר בימי ילדותו נכרו בו סימני חכמה וטהרה, זכה ללוות את אביו בנסיעותיו לרבו הרה"ק רבי שמחה בונם מפשסיחא. צירף וזקק כל מעשיו לשם שמים, עד שאביו העיד בו כי הוא "בקי בכל 'חובת הלבבות', לא בנדפס".
בהגיעו לפרקו, היה לחתן החסיד רבי צבי הירש דישקעס, והתגורר סמוך לשולחו באופטשנע, כשהוא מוסיף קדושה על קדושתו, שוקע בעמקי התורה משוש חייו, ומשים לילות כימים. אחר זמן מה עבר להתגורר בצל אביו בטומשוב, ומשם המשיך עם אביו לקוצק.
כרוך היה אחר אביו הקדוש, אשר העריכו ביותר וקרא עליו את הפסוק (שמואל א' יח יד) 'ויהי דוד בכל דרכיו משכיל', לומד עמו שיעורים מספר מידי יום, בעוד הרבנית מפרנסת את הבית ביד רחבה, באמצעות בית המסחר שפתחה.
פעם נחלה קשות והגיע עד שערי מוות, לפתע הוטב מצבו, והוא קם ממיטתו בריא. שאלו אביו, בני, מה ראית בשעה שהיית מרחף בין חיים למוות, ענה רבינו, בהיותי גוסס בא אלי היצר, והזכיר לי לומר ווידוי בקול רם, למען ישמעו כל הנוכחים הסמוכים למיטתי. ועניתי לו, שאצלינו בקוצק לא נהוג לומר ווידוי בקול רם, כי אם בקול דממה דקה. (באר החסידות)
בשנותיו האחרונות, בהן מיעט אביו לצאת מחדרו, שימש רבינו כמוציא ומביא בקרב העדה הקדושה, כשהוא יושב בניגוד לרצונו בראש המסובים בשבתות וביומי דפגרא. לאחר הסתלקות אביו בשנת תרי"ט, נסתיימה תקופה בת חמישים שנה בהן היה כרוך אחר אביו, נכנע לפניו כתלמיד לרב, שותה מבאר תורתו, ומתחמם לאורו הגדול.
רבים מחסדי אביו דבקו בו ולא הרפו, עד שנעתר להפצרותיהם ופתח את מדרשו כממשיך דרכו של אביו הקדוש. אולם הוא אחז בפלח השתיקה, כבש מעיינו מלהשמיע דברות קודש, וכל דרכיו היו בהסתר.
משגברו עליו הפצרות זקני החסידים, שבקשו לשמוע מדבריו, פתח רבינו והחל משמיע מדברי חכמתו העמוקים, שהיו ספונים שנים מעמקי נפשו. "ירה כחץ בלבבות ישראל להורות דרך בעבדות ה', בשבת קודש קודם התפילה ובסעודות שבת קודש, והיה לבנו נמס כדונג מאמרותיו הנכוחים והישרים, ובמתק לשונו הטהור. (הקדמת בנו לספרו אהבת דוד)
רועה נאמן היה לעדתו, דלתי חדרו פתוחים לכל עני ונדכא, ובכל עת ושעה נכון היה לירד מן ההר אל העם, התעניין בכל צרכיהם הגשמיים, וייעצם בכל צעד ושעל בכל ימי חייהם. הגם שהקדיש זמן רב לציבור, מאן בתוקף לקבל כספי פדיונות מהחסידים ששיחרו לפתחו, כשהוא מקיים בנפשו 'שונא מתנות יחיה'.
רוח הקודש גלויה היתה דבר שבשגרה בבית מדרשו, החסידים מורגלים היו שהרבי קולע למחשבותיהם, ויודע כל צפונות ליבם. מופתים גלויים ראו בדבריו, אולם דברים אלו לא תפסו כל מקום בעדת חסידי קוצק, החסידים שבאו אליו דרשו וקבלו עוד ועוד מהרבי שינקר את גידיהם, ויורה להם את הדרך ילכו בה.
המוני חסידים בכל רחבי פולין דבקו בו בכל לב ונפש, שתו בצימאון רב מבאר חכמתו, והתחממו באור תורתו וקדושתו.
התנצל לפניו חסיד ותיק, אמר, בימי אביו הקדוש הוספתי כאן טהרה, ועתה הענינים יגעים. ענהו רבינו, כך שמעתי מאבי ז"ל, אם אין אדם מתכוון לקבלת טהרה, אין המקוה עוזרת מאומה, אם מתכוון אדם לקבלת טהרה, הקב"ה עוזרו. (בית קוצק)
למעלה מי"ד שנה מילא את מקום אביו בבית מדרשו אשר בקוצק, בדומה לאביו פרש מעניני העולם, הרבה בקדושה ובטהרה, מעודו לא הסתכל מחוץ לארבע אמותיו, ושמר על עצמו מכל משמר, יראתו קודמת לחכמתו המפורסמת ברבים.
בהגיעו ל'בן שישים לזקנה', קפצה עליו חולשה, באחרית ימיו חלה, וביום ה' לסדר 'ויכפר על בני ישראל', פרשת פנחס, כ"ב תמוז תרל"ג, עלה נשמתו הטהורה השמימה. ויטמן סמוך לקבר אביו בו היה כרוך במשך כל ימי חייו, בעיר קוצק. השאיר אחריו דור של צדיקים, אשר המשיכו לטוות את שרשרת הזהב שיסודה בהררי קל, דברי תורתו נלקטו בספר אהבת דוד, ועוד. (אהבת דוד, בית קוצק)
מה ענה הרה"ק רבי דוד מקאצק לחסיד שבא לתהות על קנקנו
לאחר פטירת הרה"ק רבי מנחם מנדל ה'שרף' מקאצק זי"ע נמשכו רוב חסידיו אחר הרה"ק בעל החידושי הרים' מגור זי"ע, אך היו חלק מהחסידים שנשארו בקאצק וקבלו את הנהגת בנו הרה"ק רבי דוד זי"ע כממשיך דרכו.
אחד מאותם חסידים היה הגה"ח המפורסם רבי אלעזר מביאליסטאק זצ"ל. ושמעתי מחסידים ואנשי מעשה שהרה"ק בעל הבית ישראל' מגור זי"ע היה רגיל לספר שלפני שקיבל על עצמו רבי אלעזר את מרותו של רבי דוד זי"ע רצה לעקוב מעט אחר גדלותו לבדוק אם הוא ראוי לאותו איצטלא, אך ידע שרבי דוד מסתיר את מדריגותיו לפיכך חשב לשאול ולברר אודותיו אצל זוגתו הרבנית.
לאחר פטירת ה'שרף' מקאצק עבר רבי דוד לגור בבית אביו, לכן הלך החסיד לחדר שהיה שייך להרבנית זוגתו של ה'שרף' בחשבו שמסתמא יקבע רבי דוד את מושבו בחדר אביו ומושב זוגתו יהיה בחדר אמו, אך מה רבה היתה תמיהתו שכאשר נכנס החדרה פגש את הרבי במקום הרבנית. הרה"ק מקאצק מיד תפס בחכמתו שבא החסיד לעקוב אחריו, על כן פתח לספר לו מעשה שהיה:
הרה"ק רבי יצחק מדרוהוביטש זי"ע [אבי המגיד רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע] היה איש קדוש מאד אך נחבא אל הכלים שהסתיר את גדלותו מעין רואים, פעם היו חסידים שניסו לעקוב אחריו ולגלות גדלותו ועל אף מאמצם וטרחתם לא הצליחו לגלות אפס קצהו, לכן החליטו שישאלו את מחברתו בקודש שתגלה להם טפח ממעלותיו, אך משתפס את מחשבתם אמר להם שכל טרחתם לשוא, וכבר היו דברים מעולם אצל המלאכים בימי אברהם אבינו ששמעו תמיד מפי הגבורה איך שהיה משתעשע עם אברהם אהובו (ראה ב"ב טו:) לכן אמרו זה לזה לרדת לעולם הזה כדי לעקוב אחר מעשיו, והיו בטוחים שימצאו צדיק יסוד עולם ספון באהלו שלם בתורה ומנותק מכל הבלי העולם, אך מה רבה היתה אכזבתם כשאברהם רץ לקראתם וטרח להכין לפניהם סעודה כסעודת שלמה בשעתו (עי' ב"מ פז.) ולא הבחינו אצלו מדריגות נשגבות, על כן שאלו אותו המלאכים "איה שרה אשתך", בחשבם שעל ידה יתברר להם מעט ממדרגותיו על ידי שהיא תספר לפניהם מעט על גדלותו וצדקותו, אך אברהם השיב לעומתם "ויאמר הנה באהל" ופירש רש"י "צנועה היא", כאומר להם שלא יגלו ממנה מאומה, ובזאת סיים בתנועת נתינת אגודלו בין אצבעותיו "א פייג וועט עטץ פון איהר ארויס באקימען"!, וזו היתה גם כוונת הרה"ק מדרוהוביטש ואחריו הרה"ק מקאצק לומר שכל טרחתם לשוא, ולא יקבלו כלום מאותן נשים צדקניות.
מאז נתקשר בו החסיד רבי אלעזר מביאליסטאק בדביקות ובעבותות אהבה בהרה"ק רבי דוד מקאצק.
