הרה"ק רבי חיים פאלאגי מאיזמיר זי"ע בעל 'מועד לכל חי' י"ז בשבט תרכ"ח

הגאון הקדוש רבי חיים פלאג’י הגיח לעולם בשנת תקמ"ח בעיר איזמיר כבנו של חכם יעקב פלאג’י, וכבר בשנת תקע"ג זכה להסמכה בתואר 'החכם השלם' מידי סבו, הראשון לציון חכם רפאל יוסף. מתוך כבוד לאביו, נמנע הרב מקבלת משרות רשמיות כל עוד אביו היה בין החיים, ורק בשנת תקפ"ח החל לשמש כדיין וכראש ישיבת 'בית יעקב רבי' המקומית.

דמותו הציבורית התעצמה בשנת תקצ"ז עם מינויו לאב בית הדין הגדול באיזמיר, ושיאה הגיע בשנת תרט"ו עת הוכתר ל'חכם באשי' – הסמכות הרוחנית העליונה בעיר. לצד גדלותו בתורה, נודע הרב כלוחם צדק חברתי שהתייצב לימין העניים, לא היסס להוכיח את עשירי הקהילה, וייסד מוסדות חסד וצדקה ענפים, ביניהם הקמת בית חולים יהודי בזכות גיוס תרומות מנדבנים בולטים.

עולמו הספרותי של רבי חיים היה פנומנלי וכלל כ-80 חיבורים שאת כתיבתם החל עוד בנערותו, בגיל 16, כשהם חובקים את כל חלקי התורה: החל מפירושים לתנ"ך ולתלמוד, דרך ספרי מדרש ומוסר, ועד ליצירות רחבות היקף בהלכה, שו"ת וקבלה. ענוותנותו ונדיבותו התבטאו בכך שמעולם לא מכר את חיבוריו אלא חילקם ללא תמורה בסעודות מצווה שערך עם סיום כל ספר. למרות האסון הכבד שפקד אותו בשרפה הגדולה של שנת תר"א, בה אבדו 54 מכתביו, הקדיש הרב מאמצים כבירים לשחזור עבודתו והצליח להוציא לאור עשרות ספרים נוספים, עד להסתלקותו לגנזי מרומים בי"ז בשבט תרכ"ח, אז הובא למנוחות בבית העלמין העתיק של הקהילה באיזמיר.

דם פסח - הכוונה לעלילות דם על ישראל

בעת עלילת הדם בדמשק, כתב הג"ר חיים פאלאג'י ז"ל בספרו "צדקה חיים" (דרוש טז) דברים מרעידים בזה, ויסוד דבריו על המבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק כח): "רבי אליעזר אומר, וכי מה ראה הכתוב לומר שני פעמים 'בדמיך חיי'? אלא אמר הקב"ה: בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים, ובזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית".

ומקשה הג"ר חיים פאלאג'י ז"ל: "וכאן הבן שואל: היכי דמי קרבן פסח קודם הגאולה טרם יבוא המשיח? כי אפר פרה לא יש לנו, ולא בית המקדש, ולא כהנים מבוררים! וחסר המציאות!".

ומתרץ בזה הלשון: "וללבי גיליתי דאינו כפשוטו, כי אם על צער בת רבים, שאירע כמה פעמים בעלילת הדם... וכבר נשבעו גדולי הדור על זה דחלילה לבר ישראל להכות נפש אפילו מאומה אחרת ושונא לו, וגם חלילה לנו אפילו כשגגה טיפת דם, כי הוא נעשה חמץ והכל הולך לאיבוד. ואעיקרא, הדם אכילתו ושתייתו בכרת. ומי פתי יאמין לחשד זה... נקוט מיהא דסבלו ישראל צערות גדולות על זה, וכדאי הוא הצער הזה – ונסלח לכל עדת בני ישראל לכל עוון ולכל חטאת, ויבא המשיח לגאלנו.

וזה רמזו באומרם "בזכות דם מילה" – כמו שהוא האמת, "ודם פסח" – דמעלילין עליהם בזמן הפסח, ושפכו דמם של ישראל בעלילה זאת, לא תקפ"ץ (=לא תקום פעמיים צרה), יהיה כדאי לגאלנו גאולת עולם". עד כאן לשונו.