הרה"ק רבי יהושע מדינוב זי"ע כ"ג אייר תקע"ד
הרה"ק רבי יהושע זי"ע נולד בשנת תצ"ד בברטש לאביו האופה ר' אריה ליב, ולאמו הצדקת טובת הלב.
מסופר שעניים שלא הי' להם כדי לאפות בביתם הביאו את חלותיהם לאביו שיאפה עבורם, וכן מסופר כי כל יום שישי היתה אמו מכינה קערת בצק מיוחדת והוסיפה לכל עני עוד חתיכה, ואמרו כי בגלל צדקתה זכתה לבן כזה.
שמו נקרא בישראל יהושע, ונוסף לו הכינוי השל. בשנתו האחרונה חתם משה יהושע, וכנראה נוסף לו שם זה עקב מחלה.
בגיל רך שלחוהו הוריו ללמוד תורה מפי הדיין מריבטיטש. בהשפעתו של הרה"ק רבי זושא מאניפולי זי"ע התחמם לאורם של אדירי החסידות: הרה"ק רבי יחיאל מיכל המגיד מזלוטשוב זי"ע הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז זי"ע, והליכותיהם היו נר לרגלו. והי' גם תלמידם של הרה"ק בעל קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע, והרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע.
בשנת תק"נ נתקבל לרבנות דינוב, וכיהן בה חצי יובל שנים. בבית דינו ישב הרה"ק רבי צבי אלימלך בעל בני יששכר זי"ע, כשהי' עוד צעיר לימים כבן שיבסר שנים ובשליחותו של הרה"ק רבי מענדל מרימנוב זי"ע, וענינים רבים עברו ביניהם.
ביום כ"ג אייר שנת תקע"ד נתבקש לישיבה של מעלה זי"ע.
החכמה חייבת להיות מוקפת וגדורה בשתיקה
ששה בנים היו לו להרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א. הצעיר שביניהם היה הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זיע"א. צדיק גדול היה רבי מרדכי פייביש ושתקנותו היתה לשיחה בפי כל.
מורגל היה בפיו: 'משתיקה לא מתעייפים'. והוא הסביר את כוונת דבריו בפרשו את דברי חז"ל במשנת אבות (פ"ג מי"ג): 'סייג לחכמה שתיקה'. 'סייג' הוא הדבר המקיף את התוכן הפנימי, כמו גן של אילנות חמד שהוא מוקף בסיוג וגדר שלא יכנסו לתוכו, וכמו הסייג כן החכמה, גם היא חייבת להיות מוקפת וגדורה. ובמה? בשתיקה!
(ספיר ויהלום מטות ע"ז - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
הנס עם הבגד של הפריץ
פעם עשה פריץ משתה גדול. קנה לו בד יקר לתפור ממנו מלבוש, ומסרו לחייט יהודי. טעה החייט, ותפר את הצד המחוספס למעלה, במקום שיהיה מבפנים והחלק מבחוץ.
מורא עלה על ראשו מהפריץ, כיבאותם ימים היה יכול הפריץ לעשות כל מה שיעלה על רוחו. לא ידע היהודי לשית עצות בנפשו, ועלה ברעיונו ללכת לדינוב אל הרה"ק רבי יהושע זי"ע, שמא הוא יתן לו עצה מה עושים. כאשר סיפר לרבי יהושע את סיפורו, אמר לו: לך הביתה, הבא לפריץ את המלבוש ללא כל מורא, והכל יהיה בסדר.
חזר החייט לביתו, והביא מיד לפריץ את המלבוש שתפר לו. הפריץ שמח בו מאד, ובראותו שהחלק אינו מבחוץ אלא הצד המחוספס למעלה, אמר לחייט שהפעם תפר יותר טוב ויותר יפה מאשר אי פעם. שילם לו כמה שביקש, ועוד הוסיף לו מתנה מביתו על שתפר הפעם כל כך טוב. במשתה השתבח בבגד שהוא תפור כה טוב, ובכל פעם שהחייט בא אליו, הורה לתת לו איזה מתנה, מרוב שמחה על המלבוש.
פעם כשנסע הפריץ בדרך איבד את הבגד, ומאז כשבא אליו החייט לא נתן לו דבר. הלך היהודי שוב אל הרה"ק רבי יהושע זי"ע, לספר לו שמאז אבד הבגד אינו נותן לו יותר דבר. נענה הרבי: ברוך ה' שהוא כבר איבד את המלבוש, ואיני צריך יותר להחזיקו במוחי.
כל זמן שכיהן כרב בדינוב לא לקחו משם יהודים לצבא
מפרמישלאן נהג לצאת קצין לכל הסביבה, ובכל עיר לקח יהודים כחיילים לצבא. תמיד בעברו ליד דינוב, נפלה עליו תרדמה. הנהג לא שם לב שזוהי דינוב, כי הדרך עברה אז בצד העיר. אחר כך כשהקצין התעורר, לא היה לו חשק לחזור ואמר: מן הסתם אין צריכים לקחת מכאן חיילים. כך היה תמיד, ובכל התקופה שהרה"ק רבי יהושע זי"ע היה רב בדינוב, לא לקחו ממנה חיילים יהודים לצבא.
