הרה"ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר זי"ע

מרן הגה"ק רבי יואל טייטלבוים זיע"א, נולד בעיר סיגעט שבאונגרין, ביום י"ח טבת תרמ"ז, לאביו הרה"ק ר' חנניא יום טוב ליפא מסיגעט זיע"א הקדושת יום טוב בהרה"ק ר' יקותיאל יהודה זיע"א הייטב לב מסיגעט (בהרה"ק ר' אלעזר ניסן מדראביטש זיע"א בהרה"ק ר' משה מאוהעל זיע"א הישמח משה).

בשנת תרס"ד נשא את הרבנית הצדקנית מרת חוה ע"ה בת הרה"ק ר' אברהם חיים הורויץ מפלאנטש זיע"א בנו של הרה"ק ר' משה מראזוואדוב זיע"א חתן הרה"ק הייטב לב מסיגעט זיע"א בהרה"ק ר' אליעזר"ל מדזיקוב זיע"א בהרה"ק ר' נפתלי צבי מראפשיץ זיע"א, וממנה נולד לו ג' בנות ואחת מהן נישאה להגה"צ ר' יקותיאל יהודה מסעמיאהלי זצוק"ל.

בחודש אלול תרצ"ז נשא בזיוו"ש את הרבנית הצדקנית מרת אלטא פייגא ע"ה בת הגה"צ ר' אביגדור שפירא מטשענסטחוב זצוק"ל, נכדו של הרה"ק מצאנז זיע"א ועוד.

בשנת תרע"א נכתר לאב"ד ארשיווא, ובשנת תרפ"ו עבר לכהן בקראלי, בשנת תרצ"ד עלה לכהן בעיר סאטמאר אשר על שמה נתפרסם. עבר את ימי הזעם וניצל בניסי ניסים כאשר יצא לחרות והגיע לשווייץ ביום כ"א כסליו תש"ה.

משם עלה לארה"ק והתעכב בה עד אלול תש"ו, ואז נסע לאמעריקא ונתיישב בה בעיר וויליאמסבורג, ויסד מוסדות עולם והפיח רוח חדשה על אדמת אמעריקא.

בקיץ תשי"א נתעטר להיות נשיא העדה החרדית, וביום ז' סיון תשי"ג כשנסתלק לגנז"מ הגה"ק ר' זעליג ראובן בענגיס זיע"א גאב"ד פעיה"ק ירושת"ו נתעטר הרה"ק בו ביום לכהן במקומו כגאב"ד ירושת"ו עד לפטירתו.

וכמה פעמים עלה ארי מבבל לחונן את ארץ הקודש לבקר ולחזק את בני עדתו.

בשנות תשי"ב, תשט"ו, תשי"ט, תשכ"ה, ומדי שנה בשנה שלח מכתב ברכת השנה לבני העדה החרדית. וכן מדי תקופה היה שולח מכתבי חיזוק בענינים העומדים על הפרק.

בשנת תשל"ו השתקע בעיר קרית יואל שבמאנארא, עד להסתלקותו ביום כוא"ב - כ"ו אב תשל"ט ושם מנוחתו כבוד.

השאיר אחריו ברכה ספה"ק דברי יואל על התורה ומועדים שו"ת דברי יואל ויואל משה על הגאולה ועל התמורה ועוד.


"הוא בודאי בן נח, שאינו מצווה על חילול השם"...

בשנת תשי"ב, כאשר כבוד קדושת מורנו רבנו הקדוש זכרונו לברכה (הרבי) היה באנטוורפן, ביקשו ראשי הקהילה בעיר מהרבי שלא ילך ברחוב עם שטריימל. זאת מכיוון שבאותה תקופה איש עדיין לא הלך עם שטריימל ברחוב, אפילו היהודים החסידיים לבשו את השטריימל רק בביתם. הם אמרו שהליכה עם השטריימל ברחוב תגרום לחילול השם. כמובן, הרבי לא התחשב בבקשתם, והוא אכן הלך כרגיל עם השטריימל ברחוב.

בשבת בבוקר, בדרכו הביתה מהמקווה, כאשר הרבי הלך עם השטריימל על ראשו, מלווה בקבוצת חסידים, עבר גוי זקן. כשראה את הקבוצה, הוריד את כובעו והשתחווה ביראת כבוד. הרבי אמר אז בצחות לשונו: "הוא בודאי בן נח, שאינו מצווה על חילול השם"...

(גליון זקניך ויאמרו לך)