הרה"ק רבי יחזקאל הכהן רבינוביץ מראדומסק זיע"א בעל כנסת יחזקאל י"ח חשוון תרע"א

רבי יחזקאל נולד בשנת תרכ"ג, כבנו השלישי של אביו, הרה"ק רבי אברהם ישכר בער זיע"א בעל "חסד לאברהם" מראדומסק, שהיה בנו של הרה"ק התפארת שלמה זיע"א מראדומסק.

מנעוריו הצטיין במידותיו הנאצלות, בתורה וביראה, שעות רבות מסתגר היה בחדרו ומתמיד בתורה הקדושה, שמו הלך לפניו כבקי בכל חדרי התורה. כבר בחיי אביו והוא אברך צעיר, נתמנה כרבה של "שדה חדש" - "נייעפעלד", ושמו הטוב הלך לפניו למרחקים.

לאחר הסתלקות אביו באלול תרנ"ב, לא הסכים לשבת על כסא אביו ברוב ענוותנותו, טען כי על אחיו הצעיר בעל אמת ליעקב זצ"ל, למלא את מקום אביו וכי האיצטלא הולמתו. ואילו האח לעומתו, אמר בתוקף שעל אחיו ליטול על שכמו את עול ההנהגה.

נמנו וגמרו לקבל את הכרעת הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א בנידון, וכאשר יאמר כן ינהגו. משנכנס רבינו אליו, קיבל את פניו בהכריזו "ברוך הבא הרבי מראדומסק", והוא אך בן עשרים ותשע שנים. מאז עזב את מקום רבנותו ועבר לראדומסק, להנהיג את העדה המיותמת שגדלה ביותר בימיו, דרכי האזור החלו הומות המוני חסידים שהגיעו לראדומסק ממרחקים, להסתופף בצילו ולשאול בעצתו.

סדר יומו היה מלא וגדוש בתורה, בתפלה ובמעשים טובים, שרשרת רצופה של עבודת שמים ואהבת ישראל. בכל לילה לפני השעה שלוש, התעורר והתגבר כארי לעבודתו יתברך שמו, מיהר למקווה, ועוד בתוך עשר דקות מהשכמתו, כבר פתח בברכת התורה בהתלהבות.

אחרי כן היה אומר מזמורי תהלים מתוך חיות פנימית והתרגשות גדולה, עד שכל שומע אם לבו לב אבן הוא, נמוח, ואם ברזל הוא, מתפוצץ.

משסיים את חוקו בתהילים, ערך תיקון חצות בבכיה גדולה, ואז למד שיעורים כסדרן בגפ"ת מתוך יגיעה והתעמקות עד תשע בבוקר. כך נהג מדי יום חוק בל יעבור.

אחרי התפלה קיבל את האנשים הבאים להסתופף בצילו ולשאול בעצתו, כשהוא לבוש בטלית ובתפילין דרבינו תם, דבוק במחשבותיו הקדושות לאלקים. על האנשים אשר היו באים אל הקודש, נפלו פחד ורעדה מהדר קדושתו.

בשעות הבוקר לא הספיק לאכול כלל, אחר שטעם קמעא בצהריים, שב לשיעוריו, למד שולחן ערוך יורה דעה עד מנחה, אחרי מעריב קיבל פעם נוספת את משחרי פניו, אחרי כן למד שיעור קבוע עד תשע ומחצה. משעה זו היו לו שיעורים בינו לבין עצמו בנגלה ובנסתר עד השעה אחת וחצי, אז היה עולה על יצועו למשך זמן של פחות משעה. גם בתוך תנומתו, שמעוהו לעיתים אומר דברי תורה בהתלהבות נוראה.

סבל יסורים קשים בימי חייו, גם ממחלת הסוכר. כל ימיו סרב בתוקף להעזר בחסידיו, לעתים שרר מחסור בביתו ולא היו בידו אמצעים להוצאות הריפוי המוכרחות, אבל לא אבה ליהנות מאומה מחסידיו, את פרנסתו מצא מבית חרושת ללבנים שהיה בבעלותו, בשותפות עם אחד מהחסידים.

תורם היה סכומי כסף עצומים לצרכי צדקה. פעם הזדמן לאחת הערים בה היו רבים מאנשי שלומו שגדשו את שולחנו במטבעות, הרבי חילק הכל לצדקה, עד כי לא נותרה בידו פרוטה עבור הוצאות הדרך חזרה לראדומסק.

בשנתו האחרונה התבטא כי 'השעה דוחקת לו, וכבר אין לו כח להסתובב בעולם שכולו שקר'. בליל שבת קודש האחרון לחייו כשאמר 'אשת חיל' בניגון המקובל בראדומסק, חזר פעמים רבות על הפסוק 'ותשחק ליום אחרון' בהתלהבות מופלאה, עד כלות הנפש.

במוצאי שבת קודש חיי שרה ח"י לחודש מרחשוון תרע"א. נלקח ארון אלוקים ובא השמש בצהרים, נשמתו הקדושה של רבינו עלתה בסערה השמימה והוא בדמי ימיו, בגיל ארבעים ושמונה. מנוחת כבודו באוהל אבותיו הקדושים אשר בראדומסק. (כתר תורה, מרביצי תורה מעולם החסידות, מלכות בית ראדומסק).

בעת מצוה קיים בלבו 'ויגבה לבו בדרכי השם'

וירא אליו ה' גו' והוא יושב פתח האוהל גו' וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירץ לקראתם מפתח האוהל (בראשית יח, א)

אף שהקב"ה נגלה אליו ושאל בשלומו, 'וירא אליו ה'', עם כל זה היה אברהם בתכלית השפלות, חשב שעדיין לא נכנס אל הקדושה והוא רק 'יושב פתח האוהל'. 

אבל כשנזדמנה מצווה לידו, 'והנה שלשה אנשים ניצבים עליו', מצוות הכנסת אורחים, קיים מיד 'ויגבה לבו בדרכי ה'', עזב את הענווה והשפלות, 'וירץ לקראתם מפתח האוהל'. (כנסת יחזקאל)

יעקב אבינו ערב על כל אחד מישראל

יעקב תיקן תפילת ערבית (ברכות כו, ב).

יעקב אבינו עליו השלום, ערב על כל אחד ואחד מבני ישראל. וזה 'תיקן תפילת ערבית', היינו בשעה שיהודי עושה מצוות ומעשים טובים, נוגע האור ליעקב אבינו, ואם אדם פוגם ח"ו, נוגע הפגם גם ליעקב. 

כמאמר חז"ל (איכ"ר ב ז ועוד), אמר רבי שמעון בן לקיש, 'כשהפורעניות באה אין מרגיש בה אלא יעקב'.