הרה"ק רבי יעקב ארי' מראדזימין זי"ע בעל 'דברי אביב' ו'ביכורי אביב' י"ח תמוז תרל"ז
הרה"ק רבי יעקב ארי' גוטרמן זי"ע מראדזימין נולד בשנת תקע"ב בעיירה ווארקי הסמוכה לווארשא לאביו המופלא רבי שלמה גוטרמן זצ"ל.
מילדותו נתגלה רבנו כבעל נפש עילאה, ומשנה לשנה היה הולך וגדל במדרגותיו בתורה ובעבודה.
הרב שלימדו תורת הנגלה היה שארו הגאון רבי שמואל בעל 'תורת שמואל' מתלמידי הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל אשר ישב על כסא הרבנית בק"ק ווארקי. הוא היה מי שהבחין בו כי ערגה נפשו ללכת בדרכי החסידות ויעצו שיסע לקאזניץ אצל המגיד זי"ע מקאזניץ בעל עבודת ישראל, וע"פ הדרכתו יצא לפקוד בית המגיד זי"ע ונתחבב עליו מאד, וינק הרבה מחכמתו.
כן ביקר רבינו בהיכלו של הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע, והתוודע שם אל היהודי הקדוש מפרשיסחא זי"ע.
אחרי הסתלקותו של המגיד מקאזניץ זי"ע בערב סוכות תקע"ה, הלך לבו אחרי הרה"ק הרבי רבי בונם מפרשיסחא זי"ע, והפך לתלמידו המובהק. וכל פעם שהזכיר את שמו אמר: 'דער הייליגער רבי מיין רבי', ועמד מכסאו וצעק בקול גדול 'דער רבי רבי בונם'!
אחרי הסתלקותו של רבו הרבי רבי בונם זי"ע קיבל עליו את מרותו של הבן, הרה"ק רבי אברהם משה מפרשיסחא זי"ע.
אחריו דבק בהרה"ק אדמו"ר הזקן מווארקא זי"ע. כיון שנתבקש הרה"ק מווארקא זי"ע לישיבה של מעלה בשנת תר"ח, הפצירו בו החסידים שיטול עליהם אדרתו, ורבינו התחיל להנהיג את העדה.
משהתחיל רבינו לנהג באדמו"רות נתפרסם כצדיק בעל מופת תוך זמן קצר, ונהרו אליו הרבה אדמורי"ם וקדושים, ביניהם: הרה"ק הישמח ישראל זי"ע, הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגאסטנין זי"ע, הרה"ק רבי אלעזר הכהן מסאכטשוב זי"ע, ועוד.
בשבוע פר' פנחס שנת תרל"ז תקפתו מחלה אנושה, והעבירוהו לרופאים בווארשא אשר ניסו להציל את חייו, אך קצרה ידם כי משמים גזרו אחרת. ולבסוף שב רבינו ועלה על ערש יצועו, והליט את פניו בטלית קטן, והשלים נפשו ברעותא ובחדוותא לאלקיו. היה זה ביום ששי י"ח תמוז שנת תרל"ז, אחרי חצות היום, והביאוהו לקבורה בפניא דמעלי שבתא בבית העלמין הגדול דק"ק ווארשא.
רבינו השאיר אחריו את ספריו עה"ת 'ביכורי אבי"ב', ו'דברי אבי"ב' על סדר בראשית.
הגבאי האלים שניסה להרעיל את רבינו
בשנת תרי"ז נרעשו יהודי פולין עקב מעשה מתועב שנעשה לו. ימים רבים היה אחד ממשמשיו גבר אלים, שהפיל חיתתו על החסידים, וגם על בני ביתו, ומשלא יכלו נשוא עוד הוחלט לפטר אותו. כנקם על הפיטורין הביא האיש לרבנו עוגה שאפתה אשתו כדרכה תמיד, אלא שבהשפעתו שמה כעת רעל בעוגה - וכיון שטעם רבנו מן העוגה תקפוהו יסורים נוראים והגיע עד שערי מות, בנס נשאר בחיים.
הרופאים שבדקו אותו, גילו את ההרעלה הזדונית, וחוקרי המשטרה אף זיהו את האשמים. אנשי הרשות דפולין הביאו אותם לדין, המשמש ואשתו היו צפויים לעונש חמור להעלותם אל הגרדום או למיצער יגזרו עליהם מאסר ממושך ועבודת פרך.
בית המשפט הזמין גם את רבנו שעוד לא החלים מן ההרעלה להעיד, היה איפוא רבנו שרוי במבוכה גדולה המותר להעיד נגד יהודים בזמן שעדותו עלולה לגרום למותם, ומאידך הרי אין ביכלתו להתחמק כלל ואסור להגיד שקר, מה אם כן ביכלתו לומר, לבסוף החליט להימלך בעצת ידידו הטוב בעל ה"חידושי הרי"מ מגור זי"ע, ויתירה מזו ביחד עם שאלתו כיצד עליו להתנהג, ביקש שיפעיל הרי"ם את השפעתו ב''חלונות הגבוהים" להקטין את העונש מן הנאשמים מבקשי נפשו כי טוב וסלח הוא.
בעקבות עצת החידושי הרי"ם הלך לבית המשפט הפולני, ומפני כבודו פטרוהו מחובת השבועה, והוא מסר את עדותו המסויגת, כפי שניסח הרי"ם בעצתו, גם השתדל הרי"מ להקל בעונשה של אשת המשמש, ודנוה רק לחמשת חדשי מאסר כפי בקשתו של רבנו.
אחרי מעשה ההרעלה עוד חי רבנו כמנין טו"ב שנים, הוא הפליג מעבר לגבורות והאריך ימים יותר מכל תלמידי פרשיסחא. אלפי חסידים זרמו לרדזימין אל הסבא קדישא, כשהוא בעומק השיבה וזכו בצל קורתו לפקודת ישועה ורחמים. גם כל גדולי הדור העריצוהו. זי"ע.
