הרה"ק רבי יעקב לייזער זי"ע האדמו"ר מִפְּשֶׁעוָארְסְק כ"ז חשון תשנ"ט
רבינו נולד ביום ט' טבת תרס"ז לאביו הגה"ח רבי דוד יצחק לייזער מיאשליסק.
משחר טל ילדותו למד אצל אביו, וטרם הגיע לעול המצוות, כבר ידע כמה מאות דפים גמרא בעל פה. כן למד מפי הגאון רבי יצחק זאב פיהער, שבא לכהן ברבנות העירה בשנת תרע"ט לערך. לאחר מכן נתקבל בישיבתו של הגאון רבי דוד צבי זעהמאן, רבה של דוקלא.
רבו המובהק היה הרה"ק רבי חָנָה מִקָּאלוֹשִׁיץ זיע"א, בו דבק בכל נימי נפשו, ובצל קדשו הסתופף משנת תרפ"ד עד פרץ המלחמה בשלהי תרצ"ט.
בשנת תרצ"א ועודנו בימי בחרותו, התקבל לשמש ברבנות יאשליסק והיה נערץ ביותר על ידי כל תושביה. בשנת תרצ"ה, היה לחתנו של הרה"ק רבי משה יצחק גוירצמאן מפשעוארסק זיע"א, המכנה רבי איצק'ל, לאחר נשואיו עזב רבנו את עיר מולדתו יאשליסק בה כהן כרב, והתישב על יד חותנו.
בראשית שנות המלחמה, הגלה רבנו עם חותנו לערבות סיביר, והיתה בכך הצלה להנצל מצפרני הרשעים ימ"ש, בתם המלחמה נותר יחיד מכל משפחת בית אביו, הי"ד.
לאחר המלחמה התישב בעיר ברעסלוי, שם נתמנה לדין בעניני עגונות וכדומה, ולאחר תקופה קצרה נסע לגור במחצת חותנו בפאריז שבצרפת, בה הקים חותנו הקדוש את בית מדרשו ששמש כמגדלור של יהדות בדרך התורה והחסידות, שהפיץ אלמות אור לכל רחבי אירופה אחר שנות המלחמה הקשה.
בשנת תשי"ז עבר עם חותנו להשתקע באנטורפן שבבלגיה. ביום הכפורים תשל"ז עלה חותנו בסערה השמימה, ורבנו שבכל השנים לא מש מתוך אהלו הקדוש ולא זזה ידו מתחת ידו, הוכתר לממלא מקומו בהנהגת העדה, שדבקו בו בכל לבם ונפשם.
בראשית שנת תשמ"ו חלה קשות, ולמרות שהתאושש מחליו כעבור מספר חדשים, כוחותיו לא שבו אליו כבראשונה. במשך השנים חלו התדרדריות נוספות במצב בריאותו, ובכל זאת המשיך בעבודתו הקדושה ופעל ישועות לרבבות בקרב הארץ. עד היום המר והנמהר, יום ב' לסדר 'הקול קול יעקב', ז"ך במרחשון, בו השיב את נשמתו הטהורה לאדון כל.
מנוחתו כבוד באהל חותנו הקדוש, בעיר פיטע שבהולנד. נדפס ממנו הספר י"ג אורות מספורי הקדש שספר, אסף מכתביו בשם כתבי קדש, ועוד קנטרסים רבים מדברי תורתו.
אני מרגיש, שאם אני נכנס לכאן הרי אני אובד את חלקי בעוה"ב
סיפר הר"ר אלי' לייזער הי"ו מבני ברק, שכידוע שרבינו חי כל ימיו בפשטות ובצניעות, ובעת היה חמיו הרה"ק רבי איציקל זי"ע בחיים חיותו לא היה לו אפילו חדר פרטי, רק איזה חדר סמוך לעזרת נשים בביהמ"ד שהיה מוזנח מאוד.
אחרי הסתלקות חמיו הרה"ק רבי איציקל החליטו הוריו של ר' אלי' הרה"ח ר' משה לייזער ע"ה וזוגתו, שהיו קרובי משפחה לרבינו, לשפץ ולחדש את חדרו שיהיה קצת דירה ראויה לגור בו ל'רבי', ואכן משך כמה ימים השקיעה מרת לייזער כוחות רבים ודמים מרובים, בכדי לחדש את החדר עד שקיבל פנים של דירה ראויה לגור בה, והגיעו לומר לרבי יענקעלע שאפשר כבר להיכנס לחדרו, וכשהגיע ונעמד על מפתן הפתח אמר ש'אינו נכנס לחדר הלזה'!
והתחילו לבקש ממנו ולהפציר בו, ואמרו שמרת לייזער תצטער אם הרבי ימאן ליכנס בו, אמר שיקראו אותה לבוא לפניו, וכשהגיעה אמר: אני מרגיש, שאם אני נכנס לכאן הרי אני אובד את חלקי בעוה"ב! (שחשש שבחדר כזה כבר - יהיה לו חלק מדי גדול בעוה"ז, ויגרע מחלקו בעוה"ב...) אמרה היא: ואני אומרת, אם אין הרבי נכנס אני יאבד את העוה"ב שלי! שיכנס הרבי בשביל העוה"ב שלי! חשב רבינו קצת ואמר: א"כ אכנס! ואכן נכנס וגר שם.
וכך הוא דרכם של צדיקים שמוכנים למסור מעצמם ולעשות הכל - לטובתם של ישראל.
