הרה"ק רבי יעקב לייזער זיע"א מפשעווארסק כ"ז חשוון תשנ"ט
נולד ביום ט' טבת תרס"ז לאביו הגה"ח רבי דוד יצחק לייזער מיאשליסק. משחר טל ילדותו למד אצל אביו, וטרם הגיע לעול המצות, כבר ידע כמה מאות דפים גמרא בעל פה. כן למד מפי הגאון רבי יצחק זאב פיהער, שבא לכהן ברבנות העיירה בשנת תרע"ט לערך. לאחר מכן נתקבל בישיבתו של הגאון רבי דוד צבי זעהמאן, רבה של דוקלא.
רבו המובהק היה הרה"ק רבי חנה מקאלושיץ זיע"א, בו דבק בכל נימי נפשו, ובצל קדשו הסתופף משנת תרפ"ד עד פרוץ המלחמה בשלהי תרצ"ט.
רבי חנה העריכו ביותר, כאשר הילך פעם לצידי רבו הקדוש, ניגש יהודי עם קויטל אל הרבי מקאלשיץ, והוא אמר לו, אתה יכול ליתן את הקוויטל לאברך הזה, והראהו על רבינו.
בשנת תרצ"א ועודנו בימי בחרותו, התקבל לשמש ברבנות יאשליסק והיה נערץ ביותר על ידי כל תושביה. בשנת תרצ"ה, היה לחתנו של הרה"ק רבי משה יצחק גווירצמאן מפשעווארסק זיע"א, המכונה רבי איצקל, לאחר נישואיו עזב רבינו את עיר מולדתו יאשליסק בה כיהן כרב, והתיישב על יד חותנו.
בראשית שנות המלחמה, הוגלה רבינו עם חותנו לערבות סיביר, והיתה בכך הצלה להנצל מצפורני הרשעים ימ"ש, בתום המלחמה נותר יחיד מכל משפחת בית אביו, הי"ד.
בשובו לאחר המלחמה מגלות סיביר לפולין, פגש בחסיד שאמר לו על דברי חז"ל כי האדם נשאל 'נשאת ונתת באמונה', האם נשאת ונתת עם בני אדם, להשריש בהם אמונת א-ל עולם, אמונת חכמים וצדיקים, וכן י"ג עיקרי אמונה. רבינו קבל את הדברים, ומאותו יום קיבל על עצמו לספר סיפורי צדיקים, כדי להשריש אמונה בבני ישראל. (יפה שיחתן)
בשנים בהן הנהיג את עדתו, יושב היה בסעודת 'מלוה מלכה' שעות ארוכות כשהוא מאריך בסיפורי צדיקים. רגיל היה לומר, כי אפילו אם הסיפורים יחזקו באמונה לדקה אחת בלבד, כדאי לו לספר אותם. פעם בימים הנוראים התבטא, רבים מבקשים זכות בימים אלה, אני שומר לעצמי זכות זו שאברכים בקצווי ארץ מתאספים לסעודת מלוה מלכה, ומספרים סיפורי צדיקים ששמעו מפי.
פעמים היה דרכו בקודש לפתוח בדבריו, אין לי תורה לאמר עבורכם, ובכן אספר סיפורי צדיקים. ישועות רבות ממשיך היה בסיפוריו בכל הענינים.
לאחר המלחמה התיישב בעיר ברעסלוי, שם נתמנה לדיין בעניני עגונות וכדומה, ולאחר תקופה קצרה נסע לגור במחיצת חותנו בפאריז שבצרפת, בה הקים חותנו הקדוש את בית מדרשו ששימש כמגדלור של יהדות בדרך התורה והחסידות, שהפיץ אלומות אור לכל רחבי אירופה אחר שנות המלחמה הקשה.
בשנת תשי"ז עבר עם חותנו להשתקע באנטוורפן שבבלגיה. ביום הכיפורים תשל"ז עלה חותנו בסערה השמימה, ורבינו שבכל השנים לא מש מתוך אהלו הקדוש ולא זזה ידו מתחת ידו, הוכתר לממלא מקומו בהנהגת העדה, שדבקו בו בכל לבם ונפשם.
בשנה ראשונה לנשיאותו, נסע רבינו לארצות הברית ונכנס אל הרה"ק רבי יואל מסאטמר זיע"א. רבינו ביקש מהרבי מסאטמר שיברכו, והרבי המארח השיבו לאלתר, הרי אתה עצמך יכול לברך.
מפורסם היה באהבת ישראל העזה שקננה בקרבו ובענוותנותו המופלגת, כאשר לאחר שהחל להנהיג עלה על הספסל בבית מדרשו להוריד ספר מסוים, העיר לו מאן דהו שהמעשה אינו מתאים לרבי, מיד התנצל ואמר, שכחתי שאני רבי.
כאשר היו באים לומר לו שברכתו הקדושה התקיימה, באה ישועה בצורה מופתית, היה מבטל את המופת לגמרי, כשהוא משתדל לעשות פעולות של שפלות מחמת זה.
בראשית שנת תשמ"ו חלה קשות, ולמרות שהתאושש מחוליו כעבור מספר חדשים, כוחותיו לא שבו אליו כבראשונה. במשך השנים חלו התדרדרויות נוספות במצב בריאותו, ובכל זאת המשיך בעבודתו הקדושה ופעל ישועות לרבבות בקרב הארץ. עד היום המר והנמהר, יום ב' לסדר 'הקול קול יעקב', ז"ך במרחשון, בו השיב את נשמתו הטהורה לאדון כל.
מנוחתו כבוד באהל חותנו הקדוש, בעיר פיטע שבהולנד, נדפס ממנו הספר י"ג אורות מסיפורי הקודש שסיפר, אוסף מכתביו בשם כתבי קודש, ועוד קונטרסים רבים מדברי תורתו. (זכות אבות, עולם החסידות, שבת בשבתו).
שלא לגרום חלישות הדעת - ויתר על חומרה שנהג אפי' בסיביר
כאשר ביקר חולה בחול המועד סוכות, הוגשו למקום פירות ושתיה כשהחולה מתנצל שעקב חולשתו אינו יכול להכנס עמו לסוכה. רבינו השיבו כי אכילת ארעי מותר ושתה משהו.
אחרי כן סיפר רבינו, הייתי בסיביר בקור הנורא, שם לא טעמתי טיפת מים חוץ לסוכה, כעת כדי שלא תהיה חלישות הדעת לחולה, שתיתי מעט מים.
(אוצר פניני החסידות)
מדוע לא רצה למחות באלו שפטפטו בשעת שיעורו
רבינו היה מוסר שיעור בבית מדרשו במשניות, וכמובן בנוסח שלו, חלק פטפטו וכו', הדבר היה לא מכובד. פעם החליט אחד לעשות סדר, הוא דפק על הבימה והכריז, מי שרוצה לדבר שתכבד ויצא החוצה.
רבינו שתק ולא הגיב מאומה.
אחר תפילת ערבית נגשו אליו האנשים להיפרד, כשניגש אותו יהודי, שאלו, איך היו העסקים היום, ב"ה, השיב. ואיך מצב הפרנסה בכללות, ב"ה טוב. האם יש לך נחת מילדיך, ב"ה הודו לה'. ואיך נשמע בבית, הכל בסדר ב"ה.
אמר לו רבינו, ישנם כאלו שאין להם פרנסה, ישנם הסובלים מצער גידול בנים, לא זכו לנחת מילדיהם, יש שאין לה מנוחה בביתם. הם באים לכאן בערב ושופכים את מועקותיהם בפני אחרים, יש לתת להם לפרוק את אשר על לבם.
