הרה"ק רבי מאיר מדזיקוב זיע"א בעל "אמרי נועם" ח' תמוז תרל"ז
הרה"ק רבי מאיר מדזיקוב זי"ע נולד בשנת תקע"ט לאביו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע.
כאשר היה רבי אליעזר אצל הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע, אמר לו: סע לביתך ויהיה לך בן וקראת את שמו "מאיר", כי הוא יהיה "מאיר עיני חכמים" ו"מאיר לארץ ולדרים". מילדותו היה חד וחריף, עילוי ממש.
זכה להתחנך על ברכי זקנו הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ. אביו הצדיק היה מתפאר בו: "הגאון שלי". וגם זקנו הרה"ק מראפשיץ היה נהנה לשמוע ממנו את חידודיו.
דלה ממימיהם של דודו הרה"ק ר' אשר ישעיה מראפשיץ והרה"ק ר' צבי הירש מרימנוב זי"ע.
אביו הק' מינהו למרא דאתרא בדזיקוב. שמו יצא לתהילה וגדולי תורה הריצו אליו שאלות בהלכה, חלקם הודפסו בשו"ת אמרי נועם.
בשנת תרכ"א עלה למלא מקום אביו בהנהגת העדה, ורבים נהרו לאורו. התלכדו בו יחדיו גאונות וצדקות, כי היה גאון בנגלה בחריפות ובקיאות, וצדיק וקדוש, ערום ביראה וחכם בחכמת האמת.
בשנת תרל"ז נחלש ונסע לעיירת המרפא קארלסבאד, שם נסתלק ביום ח' בתמוז. ארונו הובא לדזיקוב ושם מנוחתו כבוד.
השאיר אחריו את דברי תורתו בספה"ק אמרי נועם עה"ת והמועדים ושו"ת.
הווארט של מרן ה'אמרי נועם'
שחיזק את היהודי – וההשגחה השמיימית
מספר יהודי מארה"ב: היו לי שני בנים בשידוכים. עברנו איתם כמה שנים של המתנה ארוכה, רצופת אכזבות, עליות ומורדות. פעם אחר פעם אספנו את שברי התקווה, והתחזקנו בציפייה לישועה.
מה שהחזיק אותי במיוחד, היה ווארט נפלא מהרה"ק רבי מאיר מדז'יקוב זי"ע, בעל האמרי נועם. בפרשת חוקת על הפסוק "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ", הוא מביא את המסורה, כי הפעם הנוספת בתנ"ך שבה מופיעה המילה 'עֱנוּ' היא "עֱנוּ לַה' בְּתוֹדָה" (תהלים קמז, ז). כאן הוא מדבר על העניין, שיש פעמים שהקב"ה מקיים "טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". בפסוק זה נראה שיש סתירה: מתי הקב"ה עונה, לפני שמתפללים, או בשעה שמתפללים? והתשובה היא, שיש פעמים שבקשה בתפילה אינה נענית, כי המקטרגים מפריעים לה לעלות. אבל כאשר יהודי משבח לבורא עולם, ומטמין את הבקשה בתוך השבח, אזי מתקיים בו "עוד הם מדברים ואני אשמע".
לדוגמה, כשאדם אומר "בורא רפואות" – הוא מושך רפואה. הווארט הזה ליווה אותי כל השנים. הייתי מודה לקב"ה על שנתן לי בנים, ועל כל המעלות שבהן חנן אותם. שוב ושוב הבעתי את בטחוני, כי מי שנתן את הבנים, ישלח להם את זיווגם. וכך הודיתי, שיבחתי ושרתי השכם והערב לבורא כל עולמים, על בשורת הבנים שכבר התקיימה, ועל בשורת הזיווג שעוד תתקיים.
ואכן, ראה ה' בעניינו, ובני הראשון התארס!
בעוד אנחנו מהללים ומשבחים, ונכנסים להכנות לחתונה בקצב מוגבר, ברינה ובהודיה, אני שם לב להארת פנים נפלאה, ממש גילוי שמימי; להראותני, כי בכל הימים עד עתה היה הקב"ה עמנו ולא עזבנו לרגע אחד: תאריך החתונה נקבע, לא פחות ולא יותר, ליום היארצייט של בעל האמרי נועם, רבי מאיר בן רבי אליעזר מדז'יקוב זי"ע! ובאיזה שבוע? בשבוע שקוראים בו בפרשת חוקת, "אז ישיר ישראל: "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ".
