הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסדילקאב זי"ע בעל ה"דגל מחנה אפרים" י"ז אייר תקנ"ח
הרה"ק בעל "דגל מחנה אפרים" נולד בשנת תק"ח לאביו הרה"ק רבי יחיאל ולאמו הרבנית הצדקנית מרת אדל, בת מרן רבי ישראל בעל שם טוב הקדוש זי"ע. לידתו הייתה בזכות ברכתו של הרה"ק רבי דוד לייקעס, מגדולי תלמידי הבעש"ט, שניתנה לאמו הצדקנית.
הבעש"ט חיבבו מאוד ואף כתב עליו במכתבו: "נכדי החתן החשוב כ' אפרים, עילוי גדול בתכלית הלימוד...". הבעש"ט היה משמיע באוזניו אמרות טהורות, והנער היה מקשיב וקולט אל קרבו; לימים העיד על עצמו כי כל אשר שמע בקטנותו – "פלאי פלאים הוא". עשרות ומאות מימרות ממרן הבעש"ט מובאות בספרו ה"דגל מחנה אפרים", שאותן שמע מפי זקנו הקדוש בעודו ילד רך בשנים, וכבר אז השכיל לעמוד על צפונות החכמה הטמונות בהן.
לאחר הסתלקות הבעש"ט, למד מפי הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" מפולנאה. לימים נתקבל כרב ומגיד בסידילקאב, ועל שמה נקרא. ברבות הימים יצא טבעו בעולם וחסידים רבים החלו להסתופף בצילו. מסופר על הרה"ק רבי ליב שרה'ס, שהעיד עליו ועל אחיו הרבי רבי ברוך ממעז'יבוז' כי הם "קדושים וטהורים".
כאשר החל אורם להתפרסם בעולם, אירע שמאן-דהוא ממקורביו זלזל בכבודם וטען כי מתנשאים הם, חלילה, ומכנים עצמם בשם "רבי". רבי ליב שרה'ס, שעד לאותו יום קירב את האיש וגידלו בביתו כבן ממש, ניתק עמו כל קשר בעקבות דברי הזלזול על שני האחים. תחנוניו של האיש לא הועילו, והוא נפרד מבית רבו לצמיתות.
לעת זקנתו עבר למעז'יבוז', ובי"ז באייר תקנ"ח עלתה נשמתו לגנזי מרומים. מנוחתו כבוד באהל הבעש"ט במעז'יבוז'. הותיר אחריו ברכה את חיבורו הנודע "דגל מחנה אפרים", שזכה להסכמות נלהבות ממאורי הדור, רועי החסידות זי"ע.
איך השקיט ה'דגל מחנה אפרים' את המחלוקת בדובנה?!
הרה"ק בעל ה'דגל מחנה אפרים' זצ"ל היה שונא תכלית שנאה את הצביעות, את אלה שמעמידים פנים של צדיקים ומרבים קטטה ומריבה בעולם על ידי קנאות מזויפת.
בעת שהייתה מחלוקת בעיר דובנה אודות רב העיר שלא היה נמנה על עדת החסידים, וחסידיו חפצו להביא רב אחר ולייסד קהלה אחרת. אמר להם: קורח ופנחס שניהם היו קנאים, אבל החילוק הוא כי אצל קורח כתיב "ויקנאו למשה במחנה" (תהלים קו, טז), ואצל פינחס כתיב "בקנאו את קנאתי בתוכם" מי שהקנאות שלו לכבוד בני ישראל והוא נשאר "בתוכם" - בתוך בני ישראל, אינו פורש מן הציבור, אינו מייסד במה מיוחדת, אינו מפריע את אחדות האומה. אבל אצל קורח נאמר "ויקח קרח", פירש רש"י: "נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת". קנאות כזאת מביאה לידי פילוג והתבדלות. זהו קנאות של קורח ועדתו המתעטפים כביכול בטלית שכולה תכלת הדומה לרקיע, ומעמידים פנים של יראת שמים, אבל שומר נפשו ירחק מהם!
תשובתו זו של הרה"ק הדגל מחנה אפרים, שנאמרה ברוח מתונה ומוטעמת, זלפה טל טוהר לתוך לבם ורוחם של ותיקי החסידים, ואכן הגאון רבי חיים מרדכי מרגליות נשאר הרב היחידי בדובנה, ורב ואב"ד למתנגדים וחסידים גם יחד, והשלום והאמת אהבו.
