הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זי"ע י' אלול תר"ס
רבינו נולד בשנת תפ"ח בעיר שקלוב שברוסיה הלבנה, לאביו רבי אברהם אבא, עקב עלילת דם נאלץ רבי אברהם ובני משפחתו לעקור מרוסיה ועבר להתגורר במיראפולי בוואהלין, שם בא רבינו בברית הנישואין עם בת רבי יונה ואיטוייל מסלאוו, בשמעו על מרן הבעש"ט הק' זיע"א נסע אליו ודבק בו בכל נפשו, ועל פי הוראתו עבר רבינו להתגורר בקאריץ.
אחרי כ' שנים שישב בקאריץ יצא משם מטעמים הכמוסים ועבר לאוסטראה בה ישב ח"י שנותיו האחרונות ומשם בקע אורו למרחקים.
בשנת תקנ"א גמר בליבו לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בעיר הקודש צפת, [באמרו שרצונו מאוד לישב באחת מערי מקלט שקולטת הרוצח וממילא יכולין להיחבא שמה, והוסיף, שצפת היא 'קדש' מערי מקלט הנזכרין בספר יהושע] אולם בעודו בראשית דרכו כשהגיע לשפיטווקא נתבקש לישיבה של מעלה, ושם מנו"כ.
תורתו ונפלאותיו כתובים עלי ספר 'אמרי פנחס' ו'מדרש פנחס' זי"ע.
רפואה בסעודת הברית
הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א התאכסן פעם אצל בעל הבית אחד, וראה שיש לו בן גדול והלה לא היה נימול. שאל הרה"ק את הבעה"ב: מדוע לא מלת אותו? והשיב: מפני שמתו אחיו מחמת מילה, כי אחרי המילה לא יכלו לעצור הדם ר"ל. והרע הדבר בעיני הרה"ק הנ"ל ואמר לו שהוא בעצמו ימול אותו ובעזהשי"ת לא יזוב הדם. ושאלו הבעה"ב: אם מבטיחו זאת בטח. ואמר הרה"ק: הן, ונתרצה הבעה"ב והכין סעודה ולקח את בנו על חיקו, והרה"ק מל אותו כראוי, אבל הדם היה שותת ולא יכלו לעצור אותו ר"ל. ונתבהל הרה"ק מאד ולא ידע לשית עצות בנפשו, ומרוב צערו יצא החוצה לראות אם ימצא איש להגיד לו את אשר קרהו, כמאמר הכתוב 'דאגה בלב איש' וגו', וראה שהרה"ק הרבי רבי זושא זיע"א בא וירץ לקראתו ויספר לו המאורע, ותיכף ומיד חזרו שניהם לבית הבעה"ב, ויצו הרבי ר' זושא לערוך השלחן ולאכול הסעודה, וכן עשו. ובאמצע הסעודה נעצר הדם ונתרפא הנימול.
ושאל הרה"ק רבי פנחס את הרה"ק רבי זושא, מהיכן ידע זאת. והשיב לו הרבי ר' זושא: מהתורה הקדושה, דכתיב (שמות כד, יא) 'ויחזו את האלקים' היינו אם רואין מדת הדין ח"ו, 'ויאכלו וישתו' ועל ידי זה נמתקין הדינין, וסימנך 'סעדני' מלשון סעודה 'ואושעה'.
