הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זיע"א ל' מרחשוון תר"ז
אורו של רבינו זרח בקהילת דומבורובא בבית אביו ר' יהודה לייב כ"ץ ז"ל בשנת תקל"ח, בהיותו כבן עשר שנים נפטרו אביו ואמו בזה אחר זה והותירוהו בודד בעולם, בן אחי אמו שהתגורר בטורנא הסמוכה, אספו אל ביתו וגידלו כבן.
משראה כי אין בידו בכדי לזונו, גמר בדעתו ללמדו מקצוע ממנו יתפרנס, מסרו לידי חייט ירא שמים שיגדל בביתו וילמד מקצוע, ובתמורה ישמש הנער כעוזרו בעבודתו.
העלם היה ירא ה' וחרד על דברו, התפלל באריכות בבית הכנסת, וניצל כל רגע פנוי ללימוד ולתפילה, מקבץ היה פרוטות שקיבל חלף עבודתו וקונה בהן נרות, בלילה עת שכבו בעל הבית ופועליו על יצועם, יושב היה בהחבא מאחורי התנור ועורך תיקון חצות בדמעות שליש, אחר היה יושב ועוסק בדברי נעים זמירות ישראל בשירות ובתשבחות, מעט טרם אור בוקר היה מכבה את נרותיו, ועולה על יצועו.
בהגיעו לשנת החמש עשרה החלה רוח ה' לפעמו, שוטט בדעתו והתבונן מה תהי אחריתו, אף אם יהיה מוצלח במלאכתו, מה בצע ומה פרי ישוה לו, לא מצא מנוח לנפשו הסוערת. עד שהגיע היום בו החליט לעזוב את אדונו החייט, והוא נפרד הימנו בהודאה על כל אשר עשה עמו.
אחר הלך להיפרד מקרובו מאמצו, הוא גער בו על הרעיון המשונה לעזוב בית מסודר עם אש"ל מושלם ומקצוע לחיים בו יתפרנס, ואמר, אך נרפה ועצל אתה, תואנה מבקש הינך לילך בטל בחיים. אך הוא עמד על דעתו, ויצא את העיר מבלי הסכמתו.
הנער היתום נע ונד מעיר לעיר חסר כל, עד אשר הזדמן לעיר פריסטיק, שם בבית מדרשו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זיע"א, ישב עם בספר תהילים בידו ומעיניו ניגרו נחלי דמעות.
יושבי בית המדרש נבהלו לראותו כך והתענינו בו, מה מלאכתו ולהיכן מועדות פניו, והוא סיפר כי הינו יתום מאב ואם, בודד בעולם, והינו מחפש אחר האיש שיורנו אורחות חיים וילמדנו תורה.
ריחמו עליו האנשים, הביאו לו אוכל להשיב נפש, וקבעו עמו שיעורים שונים בהם לימדוהו גמרא ושאר ספרי הקודש. ברוב התמדה ישב ושינן שוב ושוב את אשר למד, הדבר נשא חן בעיני באי בית המדרש, שהוסיפו וקבעו עמו עוד ועוד שיעורי תורה.
כך למד ושינן ימים ולילות, בקיאותו בכל חלקי התורה גדלה מיום ליום מלבד עבודתו בתפילה ובחסידות, אך את פני הרבי מרימנוב זכה לראות רק בעת התפילה, אז יצא לבית מדרשו.
ברוב השתוקקות להתקרב לצדיק, התחבר עם מסיק התנור, ואט אט הרשהו לסייע בעדו במלאכתו. באחד הימים היה המשמש הקבוע בבית הרבי טרוד לרגל נישואי בנו, וביקשו שבאותו לילה יציע את מיטת הרבי במקומו, רבינו שמח על זכיה זו, ושפך עתירתו שיוכל להכין את משכב הצדיק כראוי ושתהא נוחה ועריבה לו.
למחרת שאל הרבי, מי הציע אמש את מיטתי, נבהל המשמש והצטדק שהיה טרוד בשמחת הנישואין והתיר לעצמו לבקש מהשמש שיכין לרבי את משכבו. אמר הרבי, אבקש שמהיום רק הוא יציע את מטתי, עם הזמן זכה להתקרב אל הקודש, והפך להיות משרתו ונאמן בית רבו, שחיבבו וקירבו ביותר.
העיד עליו רבו, כשם שהאריז"ל לא בא לעולם אלא בשביל תלמידו רבי חיים ויטאל זיע"א, כך גם אני לא באתי לעולם אלא בשביל הירש תלמידי.
בשנת תקע"ה נסתלק רבו מרימנוב, אז קיבל את מרותו של הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א, אחרי הסתלקות רבי נפתלי ביום י"א אייר תקפ"ז, החל להנהיג נשיאותו ברמה ורבים מגדולי וצדיקי דורו הגיעו להסתופף בצל קדשו.
קרוב לעשרים שנה הנהיג את העדה, בשבוע פרשת חיי שרה תר"ז נפל למשכב, ביום ד' ער"ח כסלו לעת ערב קרא לרבנית, בתו בת השבע ובנו בן השלוש, ויברכם בדמעות שליש, אחר התפלל ערבית בקול גדול, אור ליום ה' ל' מרחשוון ברך 'שהכל נהיה בדברו', אחר השכיב עצמו ויצאה נשמתו בטהרה, נטמן ברימינוב סמוך לציון רבו. (מבשר טוב)
מעולם לא פגע ביהודי
אמר כי מעולם לא פגע ביהודי, רק פעם אחת גער ביהודי שדיבר בסעודה שלישית ואמר לו, איך ביכולתך לדבר בשעה זו, אך הפטיר כי אינו מתחרט על כך.
