הרה"ק רבי שלום הלוי רוזנפלד זיע"א מקמינקא כ' חשוון תרי"ב
רבינו נולד בשנת תק"ס לאביו ר' יעקב יוסף מראווע ז"ל שהיה עשיר גדול, בן הגביר ר' שלום גראף ז"ל, כאשר חלה ר' שלום הסב, נסע בנו ר' יעקב יוסף אל הרה"ק רבי יעקב יצחק מלובלין זיע"א, לבקשו שיעתיר ויפעל רפואה שלימה עבור אביו החולה.
כאשר קרא החוזה את הפיתקא אמר, "כבר אין בידי להתפלל עבורו, הוא כבר עבר מכתר מלכות לכתר תורה", ר' יעקב יוסף לא הבין למה ירמזו דבריו, כאשר חזר לביתו נודע לו שבזמן שאמר הרבי את הדברים כבר שבק אביו חיים לכל חי, וכי אשתו ילדה לו בן, שנקרא על שם אביו, 'שלום'.
לימים הובנה כוונת החוזה, הגביר ר' שלום גראף היה בבחינת 'כתר מלכות' בהיותו עשיר גדול, ונשמתו עברה מכתר מלכות לנשמת נכדו שנועד להיות בבחינת 'כתר תורה', נתקיימה נבואתו, והילד שלום גדל וזכה לכתר תורה.
בימי ילדותו למד מפי רבי שלמה קלוגר וגיסו רבי צבי חריף, שהיו סמוכים על שולחן חותנם בעיר ראווע, כן שהה בה בעת ההיא הרה"ק רבי אליעזר בן הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א, שהיה סמוך על שולחן חותנו, רבינו התוודע אליו, והוא משכו בחבלי עבותות אהבה להסתופף בצל אביו ברופשיץ.
שם פגש בהרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א, אחר פטירת רבם נסעו יחדיו אל הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זיע"א, אל הרה"ק רבי ישעיה אשר מרופשיץ זיע"א, אל הרה"ק רבי מרדכי מטשערנוביל זיע"א, ועוד צדיקים, שניהם אף עסקו רבות בפדיון שבויים ונסעו בצוותא רבות לאסוף כספים למטרה זו.
בשנת תקפ"ב בהיותו בן עשרים ושתים שנה נתקבל לרבנות יאריטשוב, אחר חמש עשרה שנים בשנת תקצ"ז עבר לקאמינקא, ועל שמה נקרא, כן קיבל כתב רבנות מעיר הקודש צפת, אך רבו הרה"ק רבי שלום מבעלזא הניאו מלקבל את המשרה על שכמו.
ענוותנותו היתה במידה מופרזת, כל ימיו היה צנוע ונחבא אל הכלים, לא רצה לחבר ספרים או להתנהג באדמורו"ת, והשתדל בכל עוז להסתתר מעיני אדם שלא יכירו בו.
סיפר ר' אבנר מהובניב משמשו, כי הוא ביקש מה' יתברך, שכל מי שיודע מדברי התורה שאמר ישכח אותם, ואכן הגם כי הרבה חידושים נפלאים נאמרו משמו, והיה בחידושיו הרבה חריפות ובקיאות, הכל נשכח מלב.
אחר הסתלקות רבי נפתלי, נסע אל הרה"ק רבי שלום מבעלזא זיע"א, אותו החזיק לרבו מובהק, בנוסף הסתופף גם בצל הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זיע"א, והרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, וכן נסע אל הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זיע"א ועוד.
נסתלק בליל שבת קודש כ' במרחשוון תרי"ב בגיל חמישים ושתיים בעיר קאמינקא, ובה מנוחתו כבוד.
אמרו צדיקים שהיה לו ניצוץ משמואל הנביא, והדבר אף נרמז בשמו 'שלום', שהם רוב האותיות משם 'שמואל', על כן חי נ"ב שנה כשנותיו של שמואל הנביא. דברי תורתו לוקטו בספר אוהב שלום. (אוהב שלום)
השאיר אחריו את בנו יחידו, רבי ישעיה זצ"ל, שמילא את מקומו ברבנות קאמינקא, כן היה לו בן נוסף שנפטר על פניו בדמי ימיו.
העילוי מראווע
הגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל בעל הישועות יעקב מלבוב התבטא עליו שבארבע פינות מוחו מונחת כל התורה כולה, בפינה אחת ש"ס בבלי וירושלמי, בפינה שניה כל ספרי הפוסקים, בפינה שלישית כל ספרי קבלה, בפינה הרביעית כל מדרשי חז"ל וספרי אגדה, ובאמצע המוח נמצאת נקודת יראת שמים שמפיקה זוהרה על כל הפינות.
בהיותו נער רך בשנים, יצא שמו לתהילה בשם העילוי מראווע, כאשר בא בילדותו בפעם הראשונה עם אביו הגביר לובלינה אל הרה"ק החוזה, הביאו אביו לפני רב העיר רבי עזריאל הורויץ בעל ראש הברזל, שיתהה על קנקנו.
הינוקא התפלפל עם הגאון בחריפות, ויצא ממנו מעוטר בזר נצחון, אחר הוליכו אביו אל החוזה וביקשו שינסה את בנו העילוי, שאל הרבי את הנער, בני, באיזה סידרה הננו עומדים השבוע, ענהו, בפרשת קדושים, אמר לו הרבי, בני, 'קדושים תהיו' מפרש רש"י, 'פרושים תהיו'.
מיד אחזתו רעדה וארכובותיו דא לדא נקשן מרוב פחד, הרבי השפיע עליו יראת שמים במידה מרובה, עד כדי שאביו נאלץ להשיבו מיד אל האכסניה למען ינוח מהפחד.
(אוצר פניני החסידות)
וישלח את הנער
בשהותו ברימינוב בצל רבו רבי הירש, התוועדו גדולי החסידים בבית הרה"צ רבי נתן לייב בן הרה"ק רבי מנחם מנדל במוצאי שבת קודש לסעודת מלוה מלכה, בתוך הסעודה שאלו, את מי נשלח להביא מי דבש, אמר להם רבינו, תנו לי המעות ואשלח את נערי, חשבו כי יש עמו נער לשרתו, ונתנו לו מעות, אחר שעה קלה הביא בעצמו קנקן מי דבש.
שאלוהו, הלא כבודו אמר שישלח את הנער, השיב באמת כך עשיתי, כאשר נהייתי בן י"ג ובאתי לכלל גדלות, התניתי עם 'נערי' שלא יעזוב אותי עד זקנה ועד שיבה, הוא נמצא עימי ואני משתמש בו בכל עת מצוא, ואותו שלחתי זה עתה.
כך השפיל עצמו לשמש תלמידי חכמים, כאשר באותה עת כבר ידוע היה כגאון וצדיק מפורסם.
