מרן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצוק"ל בעל החזון אי"ש ט"ו מרחשון תשי"ד
הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זי"ע נולד בי"א חשון תרל"ט בעיירה קוסובה אשר בפלך גרודנה שבליטא, כבן השני לאביו הגאון רבי שמריהו יוסף קרליץ זי"ע ששימש כרב העיירה, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת ראשה לאה ע"ה בת הגה"ק ר' שאול קצנלבויגן אב"ד קאברין.
כשמלאו לו י"ג שנה בי"א חשון תרנ"ב ונעשה בר – מצוה נדר את נדרו הגדול לה', שילמד כל ימיו תורה לשמה, עובדא זאת גילה ברבים לראשונה אחיו הבכור הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל כשהספיד את רבינו בהלוייתו.
החזון איש היה מגדולי הדור ומפוסקי ההלכה הבולטים בתחילת שנות ה-ת"ש. ממעצבי דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל. אף על פי שהחזון איש לא שימש במשרה רבנית רשמית, שימוש רב נעשה ביצירתו התורנית, הן בפרשנות הש"ס והן בפסיקת הלכה ובפסיקת דין.
לאחר נישואיו התגורר בעיירה כוידיאן, התפרנס מחנות שניהלה אשתו בעודו עמל ושקד בתורה. לפני עלייתו לארץ היה בבחינת 'צדיק נסתר', ואת כל ספריו הוציא לאור בעילום שם.
גיסו, מרן הגאון ר' יעקב ישראל קנייבסקי זצ''ל (הסטייפלער) העיד עליו שכל הש''ס (התלמוד), היה מסודר במוחו.
במשך חייו הוציא 23 חיבורים בהלכה. לכל ספריו קרא בשם: 'חזון איש': שמו הסתתר במילה אי''ש שהיא ראשי תיבות: אברהם ישעיה.
למעלה משני שליש מתוך ע"ה שנותיו, היה נחבא אל הכלים, ולהוציא מיחידים לא ידע איש מגדולתו.
פרחה נשמתו בסערה ותעל למרומים, ט"ו מרחשון, בליל שבת קודש פ' וירא אליו ה'. זי"ע ועכי"א.
למי שאל מרן החזו"א: חקירה נפלאה בדין בהמה שאכלה 'כובע קש'...
מידת אהבת ישראל של מרן החזון איש זצוק"ל היתה במידה גדושה מאוד, תמיד היה על לשונו מן המוכן מילה של עידוד לחזק איש ישראל. גם כשנצרך להעיר בדברי מוסר וביקורת היה אומר זאת מתוך קירוב, ובחיוך מאיר פנים, שיהיו הדברים ערבים ומתוקים לאוזן.
פעמים רבות היה מתבל את דבריו באמרה שנונה, או אפילו בדברי בדיחותא ובדרך צחות, כדי להמתיק הדברים. והיה רגיל לומר, שמילה טובה ליהודי נצרכת לפעמים לנפשו יותר מלחם וחלב.
פעם נכנס אל ביתו של החזון איש תייר יהודי שהגיע מארץ רחוקה, כשלראשו חבוש היה כדרכם של תיירים בכובע קש... – כנראה שבדרך טיולו הנעים ברחובותיה של בני ברק יצ"ו, הגיעה השמועה לאוזניו שביתו של הצדיק פתוח בפני כל יהודי, וכל הרוצה יבוא וייכנס לבקשת עצה וברכה. נכנס אפוא גם הוא והשתלב בתור הארוך, כדי לזכות לחזות בזיו פניו של אותו צדיק ולהתברך מפיו.
כשנכנס בקודש פנימה ועמד בפני הצדיק, הפריעו מלבושיו המודרניים למרן החזון איש, וביקש לעוררו על כך, הוא פתח עמו אפוא בדברי חידה משובבים:
הנה עתה – אמר החזון איש בחיוך רחב – התעוררה לי 'חקירה' בסוגיא של שן בפרק קמא דבבא קמא. הנה ידוע שהבהמה האוכלת כדרכה הרי זו תולדה דשן ומשלם נזק שלם, אבל באם אכלה שלא כדרכה הרי זה משונה, ואין משלם אלא חצי הנזק. ומעתה יש לדון, כיצד ישלם המזיק אם אכלה בהמתו את 'כובע קש' זה שלראשך, מצד אחד 'קש' הוא קש... וזה מאכלה של הבהמה תמיד... אך מצד שני הרי זה שלא כדרכה, שכן אין דרך בני תורה ללכת עם כובע שכזה, ואינה רגילה לראות אנשים המלובשים בכובע קש... ואם כן אין זה כדרכה, שמשונה היא אכילת כובע קש מראשו של בן אדם... ויש לדון בזה.
הלה הבין היטב את משמעות החקירה לגביו... ועל אתר הצהיר שיחליף בעזרת השם את כובעו תיכף, וזכה לקבל ברכה טובה מפי הצדיק.
