מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל בעל קהילות יעקב כ"ג אב תשמ"ה
נולד בעיירה הורנוסטייפל בט' בתמוז תרנ"ט, למשפחה מחסידי טשרנוביל. כבר מצעירותו נחשב לעילוי. בזמן מלחמת העולם הראשונה, גלתה ישיבת נובהרדוק בעיר הומל, ובתקופה זו למד בה. נשא את בתו של הרב שמריה קרליץ, רב העיר קוסובה.
עלה לארץ הקודש בר"ח ניסן תרצ"ד, והתיישב בבני ברק, בשכנות לגיסו, מרן "החזון איש".
חיבר ספרים חשובים ובעיקר התפרסם ספרו 'קהילות יעקב' שהתפרסם מאוד בעולם התורה בכלל ובקרב הציבור הלומדים בפרט
נתבקש לישיבה של מעלה בכ"ג באב תשמ"ה, ונקבר בבית העלמין 'זכרון מאיר' בבני ברק, בסמיכות לגיסו החזון איש, אִתו היה בקשרי אהבה חזקים.
הסיפור שסיפר מרן הסטיפלער לנוות ביתו קודם הנישואין
מצינו אצל מרן הסטייפלער זצ"ל אשר קודם נישואיו לאשתו אחות החזו"א זצ"ל, סיפר לה את אשר חוה בהיותו מגויס לצבא הרוסי, וזאת כדי לדעת האם תוכל להרגיש את חווית הרוחנית הגדולה שעבר, ומעשה שהיה כך היה:
כאשר הגיעה השבת הראשונה שלו בצבא, ניגש אל מפקדיו ואמר להם בנוסח חד משמעי: יהיה מה שיהיה - אני לא אחלל את השבת! המפקדים נדהמו מהתעוזה של היהודי, תפסוהו והביאוהו לפני המפקד הראשי שלהם שאמר לו: האם אתה חושב שבצבא עושים מה שרוצים, הרי הינך צריך להענש באופן חמור רק בשל כך שהעזת להוציא את המילים הללו מן הפה, אבל אני מוכן לאפשר לך לשמור את השבת בתנאי אחד, כאן קטעו הסטייפלער בדבריו ואמר שהוא מוכן לקבל עליו כל תנאי, העיקר שיאפשרו לו שלא לחלל שבת. למשמע הדברים העלה המפקד חיוך שטני על שפתיו, כמי שיודע איזה תנאי הוא הולך להשמיע עתה בפני היהודי, אם אתה רוצה לשמור שבת, תצטרך לעבור בין שתי שורות של חיילים קוזאקים, וכל אחד יכה על ראשך בכת הרובה שלו, אם תקיים את התנאי הזה הינך רשאי לשמור את השבת שלכם. הסטייפלער כמובן אמר הן, הוא מוכן לקיים את התנאי, וכך עשה, החיילים הקוזאקים מצידם הבינו איזה הזדמנות באה לפניהם, והיכו כל אחד בתורו את הסטייפלר מכה ניצחת על ראשו.
וכאן פנה הסטייפלר למשודכת העתידה להיות הרבנית הצדקנית שלו ואמר לה: האם יש לך מושג לאיזו התעלות הגעתי באותו זמן, הדקות הללו שבהן עברתי בין שורות החיילים היו לי לעונג רוחני עילאי, במיוחד כשידעתי שהמכות ניחתות עלי בשל רצוני לשמור את השבת.
סיפרתי את הדבר לכמה חברים שלי, המשיך וסיפר הסטייפלער, ושאלתי אותם האם הם מבינים את מידת העונג העצום שהיה לי באותו זמן, והיה נראה לי שהם לא ירדו כ"כ לעומק דברי, ולא הצליחו להשתתף יחד עמי בחויה הרוחנית הכבירה.
וכאן פנה שוב אל המשודכת ושאל: האם את כן מבינה אותי? והיא הנהנה בראשה לחיוב...
