רבינו מאיר ב"ר יקותיאל הכהן הי"ד בעל הגהות מיימוניות י"ב אב ה"א נ"ח
רבינו מאיר ב"ר יקותיאל הכהן מרוטנבורג היה אחד מתלמידיו המובהקים של המהר"ם מרוטנבורג, גדול רבני אשכנז. הוא נולד בערך בשנת ה"א כ', למד בישיבתו של המהר"ם, והמשיך לשמש אותו גם בשנים שהיה במאסר, עד פטירת המהר"ם בכלא בשנת ה"א נ"ג.
בימיו החל להיות נפוץ באירופה ספר משנה תורה של הרמב"ם, שבהרבה מפסקיו לא היו דבריו מתאימים לפסיקה המקובלת באשכנז; ר' מאיר הכהן כתב הגהות על עשרה ספרים מתוכו (להוציא את ספרי זרעים, עבודה, קרבנות וטהרה) ובהן דעותיהם של חכמי צרפת ואשכנז בנושאים בהם דן, ואף צירף לכל ספר לקט של תשובות גדולי אשכנז בעניינו. ר' מאיר הכהן מת על קידוש השם, בעירו רוטנבורג, עם משפחתו ותלמידיו ועוד רבים מבני הקהילה, בשנת ה"א נ"ח במהלך 'פרעות ריינדפליש'.
החיבור 'הגהות מיימוניות' נדפס לראשונה עם ספר משנה תורה להרמב"ם בקושטא רס"ט, ואחרי חמש עשרה שנים ברמב"ם דפוס בומברג ונציה רפ"ד בנוסח שונה, שהוא הנוסח המקובל בדפוסים עד היום. נראה שחבריו ותלמידיו של ר"מ הכהן השלימו וערכו את החיבור לאחר שנרצח מחברו, ויתכן שזוהי סיבת הנוסחים השונים שלו.
קטן באכילה קודם קידוש
בב"י (או"ח סי' רסט) כתב בשם ההגהות מיימוניות שמותר להאכיל תינוק קודם קידוש, אע"ג שאסור למיספי להו בידים, כדאי' ביבמות (קיד), התם היינו בנבלות וטרפות וכה"ג דנפקא לן מלא תאכלום, אבל קידוש היום מצות עשה הוא ולא נפקא לן מהתם.
ובשו"ע הרב (ס"ג) ביאר הטעם משום שלא אסרו להאכיל לקטן אלא דבר האסור מצד עצמו כגון נבלה וטריפה, אבל כאן שהמאכל מותר אלא שהוא זמן שהוא אסור באכילה מותר להאכיל לקטן, כמו שמאכילים לקטנים ביוהכ"פ אפי' כשאין בהם חשש סכנה.
סיפר רבי אריה לוין, כפי ששמע מהגאון רבי חיים ברלין. שהגאון רבי חיים ברלין והגאון רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, הבטיחו זה לזה שמי שייפטר ראשון מן העולם, יבוא אצל חברו ויודיענו בחלום מה קורה איתו למעלה.
רבי איצל'ה נפטר ראשון וציווה שלא יספידוהו, אבל רבי חיים עמד על כך שיש לומר דברי התעוררות והספידו כהלכה. לאחר כמה ימים בא הגאון רבי איצל'ה אצל רבי חיים בחלום והודה לו מאוד על דברי ההספד וההתעוררות כי זה עשה לו נחת רוח בשמיים.
אחר כך שאל אותו רבי חיים: מה קורה שם למעלה, ואז רבי איצל'ה אמר: עומק הדין אין לשער, אבל מי שמעביר על מידותיו ומוותר מוחלים ומוותרים לו שם על הכל...
