סגולה נפלאה איך לכנות 'חולה', על מנת להסיר נגעו
כתב הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב (בעל ה'בני יששכר'): "נוהגים בני ישראל – עם קודש, כשיש לאחד מבני ישראל איזה צער וחולי, וגופו אינו בשלימות הבריאות רחמנא לצלן, אומרים בלשון לע"ז "פלוני איז קראנק" חלילה, מה שאין כן כשרןצים להגיד על גוי שהוא חולה, אומרים בלשון הקודש "פלוני חולה הוא".
אומר הבני יששכר: "ושמעתי טעם לזה, כי כשמדבר בלשון הקודש, מסוגל הוא הדיבור שתתקיים". ומוכיח כן, ממה שמצינו בפרשתינו (יא, יז) בבני דור ההפלגה, שכל זמן שדברו בלשון הקודש כתיב: "ועתה לא יבצר מהם לעשות". כי מסוגל הדיבור בלשון הקודש שהדבר יתקיים. לכן היכן שאומר על יהודי שאינו בקו הבריאות, ורוצה להסיר מעליו את המכה ואת הנגע, יספר בלשון לע"ז, מה שאין כן גבי עכו"ם, לא איכפת ליה ממחלתו, יכול לומר ולספר גם בלשון הקודש" עכ"ד [הובא בספרו דברים נחמדים מסכת אבות פ"ה משנה יג יעו"ש].
מענין לענין, יש לציין לדבר נפלא, מסופר על הרה"ק הפני מנחם מגור זצ"ל, כשהיה אדם חולה במחלת ה'שפּעת' היה נזהר לומר עליו שהוא חולה בשפעת עם פ"א רפויה, לרמז על דברי בעל הטורים (בפרשת בשלח) בפסוק (טו, כו) "כי אני ה' רופאך". דכתיב "רופאך" בפ"א רפויה, כי הרפואה שבידי שמים באה בשופי, וזו שבידי אדם באה בקושי, על כן "ורפּא ירפּא" שבפרשת משפטים הפּ"א דגושה. ולכך אמר בפ"ה רפויה לרמז שרפואתו תהיה בידי שמים.
פעם אחת שמע הפנ"מ שצורר היהודים "יאסר ערפאת" חולה בשפעת, אמר הפני מנחם לסובביו בצחות לשונו: ברוך ה' לערפּאת יש שפּעת בפּ"א דגושה.
