אֱלֹקֵי אָבִי בְּעֶזְרִי: שרשרת השגחה פרטית מופלאה, למעלה מכל דמיון, מכר דירה בהשגחה מופלאה, ומצא דירה בהשגחה עוד יותר פלאית, הסכיתו ושמעו:

פתח לו את הדלת רב, שרגיל היה שבאים לשאול אותו הלכות שונות, ואותו מוכר שאל: 'האם כבודו מעוניין למכור את הדירה שלו?'. הרב ההמום שאל, 'מי שלח אותך?'. 'אף אחד, אני רוצה לקנות דירה בבנין הזה, האם כבודו מוכר דירה?'. 'אני מאד רוצה למכור את דירתי, אך משהו כאן לא הגיוני, כי עדיין לא פרסמתי שום דבר, זה רק עבר במחשבתי... קיבלתי החלטה שאני מוכר את הדירה, רק לפני כמה דקות... 

אברך ונוות ביתו בבני ברק ישבו לארוחת ערב. האברך אמר לאשתו, שבא לו לשנות אוירה ולעבור לחלק אחר של בני ברק. האשה לעומתו אמרה שהיא דווקא אוהבת את דירתם, אבל אם מישהו ידפוק יום אחד למשל בדלת ויבקש לקנות, אז זה יהיה עבורה סימן משמים שצריך למכור ולעבור דירה. עוד בטרם הספיקה לסיים את דבריה וכבר דפיקה בדלת, כשפתחו ראו את השכן שלהם שגר דלת מול דלת." 

לאחר שהכניסוהו ישב השכן והחל לספר: 'חמי וחמותי גרים בקצה השני של בני ברק, הם כבר מבוגרים וצריכים את עזרתנו, ולשם כך מעוניינים אשתי ואני, לקנות מכם את הבית, ולהפוך את שתי הדירות לדירה אחת גדולה! וכך לא נצטרך בכל יום שישי לנסוע ולהביא אותם אלינו וכן לנסוע ולעזור להם בכל ימות השבוע, אשתי תעשה להם כביסות, ארוחות ושאר עניינים וזה יהיה נוח ביותר, על כן נשמח מאד לרכוש מכם את הדירה'.

'פלא פלאים!', אומר הבעל לאשתו 'עוד לא סיימנו לדבר והנה מופיע הקונה...'. אבל השכן המשיך להפתיע כשהוסיף, 'דעו לכם שכל מחיר שתבקשו על הדירה תקבלו, וגם אוסיף מאתיים אלף עבור חתונת ילדיכם'. 'תן לנו לשאול דעת תורה', השיב הבעל לשכן. הלך הבעל אל רבו וספר לו את שארע והרב פסק מיד 'בודאי! מה השאלה בכלל??!! מי לא היה מוכר?!'. חזר הבעל לאשתו והם פנו לשכן ומסרו לו את הסכום שהם מעוניינים למכור את דירתם, הסכים אותו שכן והוסיף, שהם לא צריכים לפנות מיד את דירתם, אלא יש בידם 8 חודשים, כי אותו שכן נצרך למכור את הדירה של חמיו וחמתו קודם, 'בן פורת יוסף', אמר הבעל, 'גם לקבל סכום מכובד, גם לקבל תוספת של מאתיים אלף, וגם 8 חודשים בהם נוכל למצוא דירה!'. 

נחתם החוזה בשעה טובה ומוצלחת והבעל החל לחפש דירה, אשתו הגבילה אותו, היא נקבה בשמות של שלושה רחובות בבני ברק, שרק שם היא מעוניינת לגור, וזה הפך את המשימה לקשה ביותר, ובינתיים עברו החודשים בזה אחר זה, ונותר חודש בלבד לפינוי דירתם, והקונה התקשר אליהם וספר שבשעה טובה מכר את הדירה של חמותו וחמיו והזכיר להם שנותר להם חודש ימים לפנות לו את הדירה, 'אל דאגה, נפנה לך את הדירה' אמר המוכר.

חלפו עוד שבועיים ונשארו שבועיים בלבד לפינוי, הלך אותו מוכר לתפילת ערבית והתעכב שם מעל ארבעים דקות! זה לא נראה כלל תפילת ערבית, זה יותר היה דומה לתפילת יום כיפור... ובין היתר אמר המוכר, 'אבא שבשמים! תמצא לי דירה ברחובות המסוימים האלה שאשתי רוצה, אנא הושיע אותי!'. כשיצא מן התפילה ראה לנגד עיניו לוח מודעות ובו מודעה עם פתקים נתלשים עם מספר טלפון, למעלה כתוב – דירה למכירה ממש מציאה ברחוב פלוני, לפרטים נא להתקשר, כל הפתקים עם הטלפונים כבר נתלשו, נשאר פתק תלישה אחרון, כאילו המתין ממש בשביל אותו מוכר! והוא אכן תלש את הפתק עם הטלפון.

בדרכו הביתה, פגש חבר שאמר לו שיש שיעור בדף היומי, הלך אותו מוכר לדף היומי וכשהגיע הביתה חיפש את הפתק כדי להתקשר ולא מצא, אמר: 'ריבונו של עולם! התפללתי מעומק ליבי, הלכתי לדף היומי, אנא תושיע אותי!'. אשתו יעצה ללכת לאותו בנין, כי הוא זכר את שם הרחוב ומספר הבנין, והוא אכן הלך לאותו בנין וחשב בליבו לעבור דירה-דירה ולשאול מי מוכר כאן דירה? דפק על הדלת של הקומה הראשונה.

פתח לו את הדלת רב, שרגיל היה שבאים לשאול אותו הלכות שונות, ואותו מוכר שאל: 'האם כבודו מעוניין למכור את הדירה שלו?'. הרב ההמום שאל, 'מי שלח אותך?'. 'אף אחד, אני רוצה לקנות דירה בבנין הזה, האם כבודו מוכר דירה?'. 'אני מאד רוצה למכור את דירתי, אך משהו כאן לא הגיוני, כי עדיין לא פרסמתי שום דבר, זה רק עבר במחשבתי... קיבלתי החלטה שאני מוכר את הדירה, רק לפני כמה דקות... !'. 

הכניס הרב את המוכר לתוך ביתו וסיפר לו: 'קבלתי הצעה להיות ראש ישיבה בעיר אופקים, והתורם של הישיבה לא מעוניין שאגיע באוטובוסים מבני ברק ואחזור, הוא רוצה אותי בישיבה באופן שאני אהיה תושב אופקים ומחובר לציבור, הוא לחץ עלי למכור את דירתי בבני ברק ולקנות דירה באופקים ואני צריך כבר לתת לו תשובה, אז ודאי שאני רוצה למכור, אבל זה חייב להיות בתוך שבועיים, כי בעוד שבועיים אני כבר צריך להתחיל לעבוד בישיבה באופקים'.

צחק אותו אברך, 'אתה אומר לי חייב שבועיים! אני בעוד שבועיים ברחוב... אני גם חייב עד שבועיים למצוא דירה. אלך לעשר דקות להביא את אשתי שתראה גם את הדירה'. הלך האברך וחזר עם אשתו, הם ראו את הדירה והיא היתה דירת חלומות, מרווחת מאד, הרבה חדרים, מטבח גדול, מרפסות, ממש מושלמת עבורם! והאשה אמרה מיד: 'זו הדירה שלי!'. שאלו הזוג את הרב 'מה מחיר הדירה?', וכשנקט הרב במחיר, זה היה בדיוק אותו מחיר שקיבלו מהשכן על דירתם! הזוג הרגישו על בשרם את ההשגחה הפרטית, כשקיבלו דירה שלא היו צריכים להוסיף עליה שקל אחד! ועוד נותר להם את הבונוס של השכן, 200 אלף שקלים. 

שאל האברך את הרב אודות המודעה עם הפתקים הנתלשים, והרב השיב: 'ידידי, אתה כנראה לא הבנת! אני מעולם לא פרסמתי מודעה על הדירה הזו! הרי סיפרתי לך שישבתי ביני לבין עצמי וחשבתי וחשבתי, ורק ממש באותו רגע שבאת לכאן, קבלתי החלטה למכור, עוד לא הספקתי לספר לאף אחד ובטח לא לתלות מודעה בלוח מודעות!'. 'אז איך יתכן שיש מודעה על הדירה הזו בלוח המודעות???', והאברך סיפר לרב, שתלש פתק מלוח המודעות ואחרי כן אבד הפתק, ולכן הגיע לכאן לבנין כדי לחפש מי מוכר את דירתו?'. 

אז אמר לו הרב את מה שכולנו צריכים להפנים: 'לפני כשנה נמכרה דירה בקומה הרביעית, אכן בעל הדירה שם מודעה בלוח המודעות, אתה תלשת את הפתק עם מספר הטלפון כדי להתקשר למוכר, משמים גרמו לך לאבד את הפתק ולהגיע אלי לקנות את דירתי, אם לא היית מאבד את הפתק, ודאי היית מתקשר והיית שומע שהדירה כבר נמכרה ולא היית מגיע לכאן...'.

(גליון פניני בית לוי)