"אני עוד לא בר מצווה", אמר הנער בביטחון, ולא ידע שבאותו רגע ממש הוא כבר מחויב בתפילין. עדותו המרגשת של הרב דוד וייס איך הציל מצווה יקרה והפך נער צעיר ליהודי מאושר שזכה להניח תפילין בדיוק ביום הנכון

הבה נחשב", השיב ר' שלמה בחיוך. "הרי שם האיש לא באמת משנה. האיש ברח, איננו. החוב כאן ומוטל עלינו, וידיעת שמו לא תסייע לפתרון בעיית החוב. מנגד, ראיתי לא מזמן כי בעל 'חובת הלבבות' מגלה כי דיבור אחד שאינו כהוגן מחולל מהפכה של ממש: המדבר לשון הרע מעביר את כל מצוותיו למי שדיבר עליו, ומקבל ממנו את כל עבירותיו. אני כבר כבן ארבעים, באמתחתי רבבות מצוות שעשיתי בחיי, האם אפסיד את כולן בשביל לדבר מילה אחת? זאת ועוד, הגנב ההוא – מי יודע אלו עבירות נוספות יש לו... האם לא מספיק שהזיק לי בכסף, שאני צריך לקבל גם את עבירת הגניבה שלו על כתפיי? מה תועלת תצמח לי מלומר מי הוא? הרי זה כולו נזק!

מספר הרב דוד וייס, מבני ברק:

בכל שבוע אני יוצא לדוכן שלי, שבגבול בני ברק – רמת גן, כדי לזכות יהודים במצווה היקרה של הנחת תפילין. ביום שישי האחרון חלפו מולי שלושה נערים. פניתי אליהם והצעתי להם להניח תפילין.

שניים מהם נענו בשמחה, אך השלישי ענה לי בתמימות: "עוד לא עשיתי בר מצווה".

"איך אתה יודע שאתה עוד לא בר מצווה?" שאלתי אותו. הוא הסביר לי בביטחון: "דחו לי את החגיגה. בגלל המלחמה האירוע נדחה, אז אני עוד לא בר מצווה".

חייכתי אליו ואמרתי: "זה שדחו לך את המסיבה, זה לא אומר שאתה לא בן 13. הבר מצווה תלויה בתאריך הלידה שלך, לא בתאריך של האולם. מתי נולדת?". הוא ענה לי: "ב-3 באפריל".

הצצתי בתאריך הלועזי של אותו יום – "רגע אחד," אמרתי לו, "בוא נבדוק בדיוק באיזו שנה נולדת". הוא ידע לומר שהוא נולד ב-3 באפריל 2013. פתחתי מהר את לוח השנה, דפדפתי אחורה והלב שלי החל פועם בעוצמה. ה-3 באפריל 2013 הוא כ"ג בניסן תשע"ג!

"בחור צעיר," הכרזתי בהתרגשות, "היום, ממש היום, אתה נהיה בר מצווה!".

הנער היה בהלם. הוא סיפר לי שהתפילין שלו כבר מוכנות אצל הסופר, אבל הוא פשוט לא הלך לקחת אותן כי היה בטוח שיש לו עוד זמן עד לחגיגה הנדחית. לא בזבזנו רגע. קראתי לחברים שלו ולעוד כמה בחורים שעברו במקום, ויחד הפכנו את הרחבה הסמוכה לאולם שמחות. הנחנו לו תפילין בפעם הראשונה בחייו ופרצנו יחד בריקוד סוער. מיהרתי לשתף גם את ההורים שלו, שנדהמו לגלות שדווקא על המדרכה, בצהרי יום שישי, הבן שלהם נכנס לעול מצוות.

הסברתי לו שהוא חייב ללכת עוד היום לקחת את התפילין שלו כדי שיוכל להניחן כבר ביום ראשון. חילקנו קצת סוכריות, הרמנו אותו על כפיים, בתחושה של שמחה עצומה. זו הייתה שמחת הבר מצווה של הנער שבהשגחה פרטית מופלאה האירו משמיים את עיניו על תאריך הבר מצווה שלו, ושמחתי הפרטית שהקב"ה זימן לי "אור חוזר" בדמות מצווה כה חשובה: לגרום ליהודי להניח תפילין ביום הראשון שהוא חייב בהן!

(גליון 'בטחוני בצורי' - לידידינו הרב מרדכי מלאכי שליט"א)