אני הגנב שפרץ אליך!'. 'רגע, רגע, זה לא יכול להיות!' - גמגם ר' גבריאל, 'אתה גנב? הרי אתה נראה יהודי ירא שמים! ובכלל, אם אתה הגנב - מדוע אתה רוצה להחזיר לי?! מה קרה פתאום!?'
ר' גבריאל נחרד. מדובר בנזק גדול, סכום משמעותי ביותר. הרי השקיע בציוד שבמספרה הון, ועתה - הכל נגנב. עוגמת הנפש היתה גדולה, את הצער והכאב שחווה - קשה לתאר. לאחר רגע נזכר, וחיש ניגש למגירה השלישית שבדלפק, כשלבו הולם בפראות... שם, במגירה השלישית, הניח אך אמש מעטפה עבת כרס, שהיו בה כמה אלפי דולרים של תרומה אותם גייס עבור משפחה עניה. עתה, לבו צנח בקרבו כשהבין, שאם כל הציוד שבמספרה נגנב, כנראה הגנב הזריז, שניכר שאין מגירה שידיו לא ביקרו בה, הניח את ידיו גם על המעטפה הזו.
'אוי', נאנח מיד, 'הרי הכסף הזה בכלל לא שלי, ומדובר בסכום גדול במיוחד, שהיה בדרכו למשפחה אומללה...'
***
סיפר המגיד מישרים הרב אשר קובלסקי שליט"א:
היה זה בבוקר אחד, כשהתרחיש שכל בעל עסק ירא ממנו – התרחש במספרתו של ר' גבריאל יגודיוב, ברחוב עזרא בבני ברק.
הוא מגיע אל המספרה שלו בכדי לפותחה, ומגלה שאין צורך לטרוח ולפתוח את המנעול, מישהו כבר עשה זאת בשעת לילה מאוחרת... אכן כן, בשעת ליל נפרצה המספרה, גנב זריז וחמקן פרץ פנימה, ורוקן את תכולתה: הציוד היקר, המכשור המתקדם, וגם הקופה הרושמת נפרצה ורוקנה עד תום...
ר' גבריאל נחרד. מדובר בנזק גדול, סכום משמעותי ביותר. הרי השקיע בציוד שבמספרה הון, ועתה - הכל נגנב. עוגמת הנפש היתה גדולה, את הצער והכאב שחווה - קשה לתאר. לאחר רגע נזכר, וחיש ניגש למגירה השלישית שבדלפק, כשלבו הולם בפראות... שם, במגירה השלישית, הניח אך אמש מעטפה עבת כרס, שהיו בה כמה אלפי דולרים של תרומה אותם גייס עבור משפחה עניה. עתה, לבו צנח בקרבו כשהבין, שאם כל הציוד שבמספרה נגנב, כנראה הגנב הזריז, שניכר שאין מגירה שידיו לא ביקרו בה, הניח את ידיו גם על המעטפה הזו.
'אוי', נאנח מיד, 'הרי הכסף הזה בכלל לא שלי, ומדובר בסכום גדול במיוחד, שהיה בדרכו למשפחה אומללה...' ברגע הבא הוא התבלבל לגמרי. הוא פתח את המגירה, אותות החיטוט ניכרו בה היטב, ניכר היה כי הגנב עשה בה כבתוך שלו. ובכל זאת - המעטפה עמדה שם בשלמותה, הגנב לא נגע בה! פלא פלאות! כל הציוד, כל הכסף, הכל נגנב. ואילו המעטפה הזו, כספי צדקה, לא ניזוקה כלל, הרי היא עומדת בשלמותה! בורא עולם, אבי העניים, ככל הנראה היכה את עיני הגנב בסנוורים, והוא לא הבחין במעטפה היקרה הזו! השיר והשבח לאבא שבשמים, הודו לה' כי טוב!
העוברים והשבים ששמעו על הגניבה, נכנסו מיד אל המספרה, סקרנים לדעת על תוצאותיה. גם הלקוחות שהגיעו בימים הבאים, כולם התעניינו על הגניבה שהתרחשה, ביקשו לדעת איך ר' גבריאל מתאושש ממנה. ור' גבריאל? - התגובה היחידה שלו היא 'ראיתי בעיניי נס ופלא, השיר והשבח לבורא עולם. היתה כאן מעטפה יקרה שהיו בה כספי צדקה, והגנב - מבלי משים כנראה - דילג עליה. רחמי שמים, חסדי השם כי לא תמו!' - שב ואמר לכולם...
רבים הופתעו מתגובתו זו, בטוחים שהתבלבל. בכל זאת הרי הוא ניזוק היטב, כספו שלו נגנב והציוד היקר נגזל, הוא החל לשקם את המספרה שלו מיסודה! ור' גבריאל עצמו לא שת לבו לחלק הזה בכלל, אחת היא לו: תודה לאבא שבשמים, ראיתי בעיניי את ניסיו ונפלאותיו, איך שרדה המעטפה של כספי הצדקה, ניכר שהכל בחסדיו הרבים, הודו להשם כי טוב!' - שב וסיפר לכל מי שהיה מוכן לשמוע, כולל כל עוברי האורח, החברים, וכמובן – הלקוחות שהתעניינו...
ואז, באחד הימים, בעומדו בבית הכנסת ניגש אליו יהודי שלא הכיר, והושיט לו מעטפה ובה סכום כסף גדול. 'אני חייב לך את הכסף הזה', סח הלה, ור' גבריאל עמד המום. 'אתה? הרי אינני מכירך משום מקום?!' אמר. 'אוהו, אנחנו מכירים ועוד איך...' - התחייך הלה במבוכה, 'פעמיים כבר ביקרתי במספרה שלך, פעם אחת בהיותך בה, ופעם אחת באישון ליל, בלעדיך.
אני הגנב שפרץ אליך!'. 'רגע, רגע, זה לא יכול להיות!' - גמגם ר' גבריאל, 'אתה גנב? הרי אתה נראה יהודי ירא שמים! ובכלל, אם אתה הגנב - מדוע אתה רוצה להחזיר לי?! מה קרה פתאום!?'.
'הסכת ושמע', השיב הגנב, 'אספר לך בדיוק. לא היה לי קל להפוך לגנב, אולם בשל קשיים רבים יצרי התגבר עליי, ומזה תקופה הפכתי לגנב חובב, ופרצתי - בין היתר - למספרה שלך... וכמנהגם של גנבים - לשוב למקום הפשע לאחר ביצועו, גם אני שבתי למספרה. במקרה שלך זה היה קל - שלושה ימים לאחר הגניבה פשוט הופעתי כלקוח, וביקשתי להסתפר. בעודני מסתפר, סיפרת לי כפי שסיפרת לכולם על הגניבה, והתפעלתי לראות כיצד אתה עוסק כל כך בהודאה לה', עד כמה אתה רואה רק את החלק הטוב שבסיפור, עד כמה הצלחת למנף את רגע הכאב וההפסד - לרגע של חסדי שמים ברורים! יצאתי מהמספרה שלך נסער, המום.
עד אז יצא לי כמה פעמים לשמוע אנשים לאחר גניבה, תמיד שמעתי רטינות על הגנבים, על המשטרה, על כל מי שאפשר להאשימו בסיפור. ואילו מפיך קלחו דברי שבח והודאה לבורא עולם, ראית רק את הנס שבתוך הסיפור, את המעטפה שניצלה. דבריך חרשו בנפשי חריש עמוק, הרגשתי שאינני מסוגל להתעלם ממה שאני שומע...'
האיש נשם עמוקות, והמשיך: 'זהו, באותו רגע החלטתי שזהו, לא עוד גניבות. אם יכולתי לשמוע אדם שחנותו נפרצה והוא עוסק בהודאה, אם שמעתי כיצד בורא עולם סימא את עיניי לבל אראה את המעטפה ההיא - הבנתי שיש כאן איתות מלמעלה. חזרתי הביתה, ושקעתי בהרהורים על המקום אליו הידרדרו חיי, כיצד הפכתי לגנב נאלח, והחלטתי שלא עוד! שבתי בתשובה שלימה, ועתה הגעתי להשיב לך את הכסף שגנבתי, ולבקש את סליחתך!'.
ר' גבריאל התרגש. תגובתו לגניבה הרי היתה אמיתית מתוך הלב, ולפתע הוא מגלה כי היא הצליחה לזעזע את נפש הגנב בעצמו, ולהשיב את נפשו לצור מחצבתו ולהחזירו בתשובה שלמה. הוא כה התרגש, עד שביקש מהגנב לשעבר להשאיר את הכסף אצלו, ולערוך בו סעודת הודאה על ששב בתשובה, תוך שהוא חש זכות עילאית, שהודות לדברים האמיתיים שבקעו מליבו הצליח להשיב יהודי לדרך הנכונה!
סיפור מופלא זה, המופיע בספר 'ברכי נפשי', מחדד לנגד עינינו את אחת מ'תופעות הלואי' של ההודאה, לאן בכוחה להוביל. הבה נאמץ את גישתו של ר' גבריאל, כאשר גם לנוכח דברים פחות נעימים, נחפש את הטוב, נעצים אותו ונודה עליו. בכל רגע של קושי או ניסיון, יש גם דברים של טוב. הבה נודה עליהם מכל הלב, הבה נטה את נשמתנו להודות ולשבח לבורא עולם על הטוב שהוא גומל עימנו - גם טוב שטמון תחת דברים שנראים קשים, ואז ייפתחו לנו שערי חסדים גלויים, ונזכה כולנו לחוות טוב גלוי, מזוקק וטהור, כל ימי חיינו!
החיים שלנו, לעתים קרובות, הופכים לאפופי דאגה. האחד דואג מפני שיחתו של המלמד, אחר חושש מתוצאות בדיקות המעבדה, והשלישי מתוח לקראת פגישה עם המעסיק, אבל כולנו מחפשים דרך לחיות חיים רגועים וטובים, נטולי דאגות...
הנה דרך לכך, סגולה רבת עוצמה, אותה גילה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ובשמו היא מופיעה בגיליון 'באר הפרשה': העצה היא, לרשום את הדברים הטובים בפנקס קטן, ומדי תפילת העמידה, בעת שמגיעים לברכת 'מודים', להתבונן ולהיזכר בפנקס עד כמה יש לנו להודות ולשבח, את בורא עולם! 'והוא בדוק ומנוסה!' - אמר הגרש"ז אויערבך. מי שעושה כן – חייו נרגעים ודאגותיו בטלות, והמתח בחייו מתחלף בשלווה נעימה.
וכך מצווה אותנו הקב"ה בפרשתינו, בפסוק השגור בפי כל, "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה), ומפרש רש"י בשם רבותינו, 'בְּכָל לְבָבְךָ - שלא יהיה לבך חלוק על המקום.. וּבְכָל נַפְשְׁךָ – אפילו הוא נוטל את נפשך.. וּבְכָל מְאֹדֶךָ – בכל ממונך. דבר אחר: וּבְכָל מְאֹדֶךָ – בכל מידה ומידה שמודד לך, הוי מודה לו במאוד מאוד.
פניני בית הלוי
