בעל דירה התאפק מלהוציא מילים קשות על שוכר שביטל חוזה, - האיפוק והאמונה הובילו אותו לשוכר חדש, שהביא עמו שפע, שלווה והבנה.
חודש אחד הדירה עמדה ריקה. חודש אחד שבו התמודדנו עם תשלום של משכנתא ושכירות שלנו בלי דמי שכירות כנגדם, וברוך ה' על זה.
אחר כך הגיע השוכר הנוכחי, ואז ראינו עין בעין איך הכול היה לטובה. קודם כל, הדין ודברים בינינו היה חלק ומהיר, נעים ונוח. הוא לא הזכיר כל מיני דקדוקי עניות, ולא דרש כל מיני דרישות. הוא רצה להיכנס לדירה מיד, ולא היה לו אכפת שאפילו לא הספקנו לטאטא את הרצפה שלה.
בשבח ובהודיה לה' יתברך קנינו דירה. זוג צעיר, משכנתא גדולה מאוד, ודירה. כדי להתמודד עם התשלומים החלטנו שנמשיך לגור ביחידה השכורה שלנו, ונשכיר את הדירה, שברוך ה' גדולה ונאה, ויכולה לאכלס משפחה ברוכה לטווח ארוך.
הדירה הושכרה, ולקראת סיום החוזה פרסמנו על הדירה להשכרה.
הגיע שוכר פוטנציאלי. הוא שאל הרבה, בדק וחקר, בירר על המחיר וטען שזה יקר לו, והצליח להוריד אותנו קצת ועוד קצת. הוא גם ביקש ודרש לקבל דירה מושלמת, מתוקנת, מסוידת ומתוחזקת, שהצירים בה נעים בשקט, ואין בה לא קילוף ולא סדק. גם את זה הבטחתי שהוא יקבל. לא צריך לחשוש כל כך הרבה. "אתה לא השוכר הראשון", אני מזכיר לו, "ואם הראשון היה מרוצה, גם אתה תהיה מרוצה בעזרת ה'". הוא לא היה רגוע לגמרי, אבל חתם על חוזה והעביר את הצ'ק הראשון.
ניגשנו מיד לעבודות השיפוץ והתיקון.
אחרי כמה ימים אני מקבל ממנו טלפון. "בסוף ראיתי שזה לא מתאים לנו", הוא אמר, "אני רוצה לבטל את החוזה של השכירות, ולקבל בחזרה את הצ'ק".
"מה זאת אומרת?!" נדהמתי. "ידעתי שאתה הולך לשכור את הדירה, והפסקתי לפרסם אותה. הביטול הזה מסב לנו נזק!" אבל האיש אמר שדיבורים לא בדיוק יעזרו כאן, כי הוא ממילא לא יבוא לגור בדירתנו, ורק הצ'ק שנמצא אצלנו צריך להגיע לידיים הנכונות.
כמעט והמשכתי להגיד עוד כמה מילים שעמדו על קצה לשוני ולספר לו מה אני חושב עליו, אלא שברחמי שמיים תפסתי את עצמי ואמרתי, "בסדר. הכול לטובה. כל טוב", ניתקתי את השיחה.
התאמצתי ממש לחשוב שהכול לטובה, עד שנרגעתי לגמרי, וחזרנו לפרסם את הדירה ולחכות לשוכר שיגיע בסופו של דבר.
חודש אחד הדירה עמדה ריקה. חודש אחד שבו התמודדנו עם תשלום של משכנתא ושכירות שלנו בלי דמי שכירות כנגדם, וברוך ה' על זה.
אחר כך הגיע השוכר הנוכחי, ואז ראינו עין בעין איך הכול היה לטובה. קודם כל, הדין ודברים בינינו היה חלק ומהיר, נעים ונוח. הוא לא הזכיר כל מיני דקדוקי עניות, ולא דרש כל מיני דרישות. הוא רצה להיכנס לדירה מיד, ולא היה לו אכפת שאפילו לא הספקנו לטאטא את הרצפה שלה.
הוא לקח על עצמו לתקן ולשפץ אותה בלי שום התערבות מצידנו. על מחיר השכירות הוא לא התווכח בכלל, כך שהוא שילם יותר מהכמעט-שוכר שהיה לפניו. בהמשך, כשעלה המחיר, הוא הבין את המצב ולא ניסה להתמקח, כך שמיד הופיעה התוספת בחשבון.
הוא גם עובד לפרנסתו בטמבור, ומתמצא במיוחד בתחזוקת הבית. כל דבר שצריך לתקן, הוא מתקן בעצמו, בלי להטריח אותנו.
חשבתי: מה היה קורה אילו הכמעט-שוכר היה אכן מתיישב אצלי בדירה? הוא הרי היה מתקשר בשביל כל דבר קטן שלא פועל כשורה, ומקפיץ אותי כל שני וחמישי.
אמנם היה קשה מאוד כשהדירה עמדה ריקה במשך חודש, אבל דווקא כך ראינו שהכול לטובה.
