בקור רוח מתחיל לדפדף בערמת המסמכים, אך משום מה הוא לא מוצא בה את הצעת החוק. השניות טסות במהירות, בכל רגע עלול השר לחזור, מיותר לדמיין מה יעשה אם יתפוס את האברך החסידי שהסתנן למשרדו ומפשפש במגירותיו...
"סליחה, היכן משרדו של שר הפנים, סטוליפין"...
האיש שעצר מולו לא חשד במאומה. "בקומה הרביעית".
הריי"ץ המתין כמה רגעים ואז ניגש לדלת המשרד, לחץ בעדינות על הידית ונכנס פנימה, לתוך משרדו של סטוליפין שלמרבה הנס היה ריק מנפש חיה...
הוא פנה מיד אל שולחן העץ המחוטב וגילה עליו שתי ערמות מסמכים, בצד שמאל מסמכים שנבדקו על ידי השר ואושרו או נפסלו, בצד הימני מכתבים שטרם היו לעיני השר. על השולחן עמדו גם שתי חותמות כסופות, הוא הרים אותן בזריזות וגילה שאחת מטביעה את המילים 'מאושר לביצוע', והשנייה 'לא מאושר לביצוע'.
בקור רוח שאין כמותו מתחיל רבי יוסף יצחק לדפדף בערמת המסמכים, אך משום מה הוא לא מוצא בה את הצעת החוק של המשכילים. השניות טסות במהירות, שעון החול אוזל, בכל רגע עלול השר לחזור למשרדו, מיותר לדמיין מה יעשה אם יתפוס את האברך החסידי שהסתנן למשרדו ומפשפש במגירותיו...
"עד מסירות נפש!" זועקים מילותיו של הרבי הרש"ב. פשוטו כמשמעו...
בוקר סגרירי הפציע סוף סוף בשמי העיר פטרבורג. קו האופק של עיר הבירה הרוסית הלך והתבהר וגם בניין ה'מיניסטריון' – משרד הפנים הרוסי נחשף במלוא הדרו.
בניין ה'מיניסטריון' המרשים הוא אחד האתרים הקשוחים והמאיימים ביותר בקרית הממשלה הצארית, השוכנת במרכז העיר פטרבורג, ולו רק בשל העובדה שבאחד האגפים שלו שוכנים גם משרדי ה'בולשת' הרוסית הנודעת לשמצה.
עיני הזקיף, החייל הרוסי העומד בשער, רובה ענק מכודן על כתפו, כמעט ונקרעו מתדהמה לנוכח האברך החסידי הצועד בנחישות לעבר הבניין, כשפאותיו וזקנו מתבדרים קלות ברוח. כובעו הצמרירי מאהיל על זוג עיניים יהודיות בוערות. "היי יהודון, לאן בדיוק אתה חושב שאתה הולך?"...
במקום לענות במילים שלף האברך מכיסו כרטיס קטן מוזהב. "מחזיק כרטיס זה רשאי להיכנס לבניין ה'מיניסטריון' כל אימת שיחפוץ בכך, כל ימי חייו". על הכרטיס התנוססה חתימתו של לא אחר משר הפנים בכבודו ובעצמו, מר פיוטר סטוליפין. השוער פלבל בעיניו ככלב, היהודי הצליח לערער אותו.
כרטיסים כאלו מחזיקים רק בודדים בממלכת רוסיה כולה. הבכירים ביותר במדינה. "איך מגיע כרטיס כזה ליהודון פשוט?", לרגע שקל ללפות אותו בצווארו ולגרור אותו לחקירה באחד המרתפים החשוכים בבניין, להבין מהיכן בדיוק הגיע לידו כרטיס כזה, אך כעבור רגע אחז בו פחד.
"אם האיש הזה הצליח להשיג כרטיס כזה הוא כנראה אדם חשוב מאוד, לא חסר לך להסתבך".
"בבקשה, פז'לסטה, תיכנס" קד לעברו ופתח את השער.
***
ומהיכן באמת משיג אברך חסידי ברוסיה הצארית כרטיס נדיר כזה?...
היה זה בשנות התר"ס. כת 'המשכילים' הרימה את ראשה ברחבי האימפריה הצארית. היו לה 'רבנים' משלה, אישי ציבור ופעילים שביקשו להשליט את רוח ההשכלה והקידמה על היהדות כולה.
באחד הימים ערכו המשכילים אסיפה גדולה ב'מוסקבה' בה גיבשו הצעת חוק: מהיום והלאה כל 'רב' יהודי ייאלץ ללמוד שפות זרות ולהשתלם באוניברסיטה, אחרת לא יוכל לקבל רישיון לשמש כ'רב'. המשמעות בשטח הייתה פשוטה: העברתם של כל הרבנים הוותיקים מתפקידם, והצבתם של רבנים משכילים במקומם.
"אם הרבנים יהיו 'משכילים', אין זה אלא עניין של זמן עד שכל שומעי לקחם יהפכו לכאלו" – זו הייתה הנחת העבודה שלהם.
אוזן קשבת הייתה להם למשכילים במשרדי השלטון, 'אח בבית המלך', בדמותו של שר הפנים סטוליפין, נצר למשפחת אצולה רוסית – גרמנית שבעורקיו זרמה שנאת ישראל 'טהורה'. סטוליפין היה 'הזרוע המבצעת' של הצאר בכל המתרחש בפנים האימפריה הרוסית. כל שנותר להם הוא להעביר את 'נוסח' החוק החדש לידי השר וזהו, העניין נחשב כחתום וסגור.
הדבר היה בימיו של כ"ק האדמו"ר רבי שלום דובער מליובאוויטש זי"ע, הידוע בכינויו "הרבי הרש"ב" שהתגייס למערכה זו בכל כוחו. עוד בטרם נערכה האסיפה קם ונסע ל'מוסקבה' יחד עם בנו, הרה"ק רבי יוסף יצחק זי"ע, שנודע לימים בכינויו "הרבי הריי"צ", אז אברך בימי חורפו ופתח בפעילות לקדם את פני הרעה.
במסגרת מאמציו ניסה להשפיע על חלק ממוזמני האספה (ביניהם היו גם רבנים שאינם משכילים) לבל ייקחו בה חלק ויעניקו לה גושפנקה רשמית, אך למרבה הצער לא כולם נעתרו להפצרותיו. כאשר שמע הרבי הרש"ב על 'החלטות האספה' נאחז בחרדה גדולה, הוא הבין היטב את המשמעות האיומה המתרגשת על כלל ישראל.
"און וואס יעצט – אבא מה עושים עכשיו?" שאל הבן, רבי יוסף יצחק את אביו.
"עליך להישאר במוסקבה, להמשיך לפעול" השיב האב, הרש"ב.
"עד מתי?"
"עד מסירות נפש!"... אמר האב.
***
הוראתו הברורה של האב לא הותירה ספקות. רבי יוסף יצחק נשאר במוסקבה והחל לפעול במרץ מחודש. הוא נפגש עם ידידו הברון גינזבורג, אחד היהודים המפורסמים ברוסיה שהיה בעל מהלכים בחוגי השלטון, סיפר לו על הוראתו הברורה של אביו לפעול לביטול הצעת החוק המונחת על שולחנו של שר הפנים.
"איך תוכל לעזור לי?" דרש הריי"צ מהברון גינזבורג.
מצחו של הברון נחרש תלמים, במוחו עברו בסרט נע כל הבכירים הרוסיים שהוא מקורב אליהם, אך אפס, שר הפנים סטוליפין הקיף עצמו בטבעת הדוקה, בלתי חדירה, של טיפוסים קשוחים שהצד השווה שבהם שכולם שונאי ישראל מושבעים, אף אחד מהם אינו מידידיו של הברון.
הברון קם ממקומו התהלך בחדר הלוך ושוב שעה ארוכה ופתאום עצר וקרא בהתלהבות "נזכרתי במישהו"...
"כאן במוסקבה" התיישב וסיפר לרבי יוסף יצחק, "מתגורר מר דימיטרי, מלומד רוסי קשיש, ששימש לפני שנים רבות כמורו ומחנכו הפרטי של שר הפנים סטוליפין, הוא דווקא אדם נעים ולא שונא יהודים, ייתכן שיש לו גישה כלשהי לתלמידו לשעבר, אנסה לתאם עבורך פגישה אתו בהקדם".
כמה ימים לאחר מכן נקשו הרבי הריי"צ והברון גינזבורג על דלת עץ מחוטבת במרכז מוסקבה. רוסי צחור שיער פתח את הדלת בחיוך מלא שיני זהב, הם התיישבו סביב שולחן עגול בסלון כשהברון מציג את ידידו, רבי יוסף יצחק, בפני המלומד הקשיש "זהו ידידי הצעיר, אדם נבון ופיקח, אתה תהנה לשוחח אתו".
השיחה המשולשת זרמה היטב כשהמלומד הזקן לא מפסיק להשתאות מפקחותו וידיעותיו המופלגות של הצעיר שבחבורה, רבי יוסף יצחק. בשעת ליל מאוחרת הסתיימה השיחה לא לפני שהמארח מזמין את רבי יוסף יצחק לעלות שוב למעונו, "אתה מוזמן לעלות אליי לשיחה כל אימת שאתה שוהה בעיר".
כעבור כמה ימים התדפק רבי יוסף יצחק בשנית בביתו של מר דימיטרי, ושוב שקעו שניהם בשיחה מרתקת חובקת עולם ומלואו, נושאים פילוסופיים עמוקים, שהאברך גילה בהם הבנה שהותירה את המלומד פעור פה. השיחה גררה בעקבותיה מפגשים נוספים, עד שנוכח רבי יוסף יצחק שהידידות ביניהם הגיעה לרמה מספקת. הגיעה השעה לפעול.
למחרת, באמצע שיחתם, פרץ פתאום רבי יוסף יצחק בבכי קורע לב. דקות ארוכות התייפח בבכיו כתינוק, כשהזקן הנדהם משפשף את עיניו בחוסר הבנה מוחלט, מה קורה כאן?. כשנרגע קמעא מבכיו פנה אליו בפליאה "מה זה? מה גרם לך לבכות כך?". בתגובה גולל בפניו רבי יוסף יצחק את הסכנה הנוראה המרחפת על גורל היהדות העתיקה והמקורית.
"אבל מה גרם לך לבכות עכשיו? למה דווקא אצלי בבית?" דרש מר דימיטרי לדעת.
"אתה היית מורו של סטוליפין, שר הפנים האמור לחתום על הגזירה, בוודאי יש לך דרך להשפיע עליו" הטיל רבי יוסף יצחק את הכדור הלוהט.
"זה לא כל כך פשוט" התכרכמו פניו של דימיטרי, "סטוליפין הוא לא איש קל להשפעה, במיוחד לא כשמדובר ביהודים. תן לי כמה ימים לחשוב על זה".
כעבור יומיים הזמין אותו מר דימיטרי לפגישה נוספת, הפעם בשונה מפעמים קודמות נעל אחריו את הדלת בטרם פצה את פיו. "לפני הכול, תתחייב לי שלא תוציא מילה ממה שתשמע כאן היום בחדר" דרש דימיטרי בפנים מתוחות מאורחו. רבי יוסף יצחק העניק לו התחייבות לסודיות מוחלטת ורק אז הוא המשיך:
"דע לך שהקשר שלי עם סטוליפין, התלמיד שלי לשעבר, התרופף מאוד בשנים האחרונות. הוא הפך לאדם אכזר ומרושע, לא האיש שהכרתי פעם. הוא מסוגל כיום להרוג ולהשליך לצינוק מבלי למצמץ גם את הקרובים ביותר אליו, גם אותי, דימיטרי. לבקש ממנו לבטל את הגזירה? זו סכנה גדולה אפילו עבורי.
"אבל יש לי רעיון" המשיך הקשיש ואור ניצת בעיניו של אורחו, "בתור מורו של שר הפנים וכאחד המלומדים הבכירים באימפריה הרוסית, קיבלתי לידי, לפני כמה שנים, אישור קבוע בלתי מוגבל להיכנס לבניין משרד הפנים בפטרבורג, עשרים וארבע שעות ביממה, מתי שארצה".
"אני מוכן למסור לך את האישור הזה" קרא מר דימיטרי בהתרגשות, "אבל בתנאי אחד: אם חלילה תיתפס ותישאל מהיכן השגת את הכרטיס, הרי ש'אתה לא מכיר אותי', לא פגשת אותי מעולם, אין לי שום שייכות אליך, אפילו אם יענו אותך בעינויים הגדולים ביותר. האם אתה יכול להתחייב על כך?"
"אתה יכול להיות סמוך ובטוח" השיב רבי יוסף יצחק בהתרגשות, "גם אם איתפס, לא אוציא מפי את שמך לעולם".
למחרת, עם שחר, הוא יצא לעבר פטרבורג כשבכיסו הכרטיס היקר.
השעה עוד הייתה מוקדמת יחסית כשהוא התקרב לעבר בניין המיניסטריון, השערים נפתחו בפניו, בנס לא שאלו אותו מאומה, הוא צעד פנימה בתנועות בטוחות, משל נהירים לו מסדרונות משרד הפנים הרוסי מקדמת דנא.
למעשה הוא לא ידע אם לפנות ימינה או שמאלה, זו הרי הפעם הראשונה שהוא דורך בבניין האימים הזה. הוא צעד לאורך המסדרונות, עלה וירד קומות, רק בנס לא עצר איש לשאול אותו מי הוא ומה הוא מחפש, ואולם בסוף לא נותרה לו ברירה כי אם לעצור ולשאול מישהו חולף:
"סליחה, היכן משרדו של שר הפנים, סטוליפין"...
האיש שעצר מולו לא חשד במאומה. "בקומה הרביעית".
בלב פועם טיפס רבי יוסף יצחק לקומה הרביעית, לאחר צעידה של כמה מטרים הבחין פתאום בדלת מפוארת נפתחת ומתוכה יוצא אדם גלוח ראש שסנטרו מעוטר בזקנקן, לבוש מדים מפוארים וסמלים מוזהבים. "זהו השר סטוליפין בעצמו" הבין מיד רבי יוסף יצחק. באורח פלא חלף השר על פניו מבלי להביט בו כלל, כאילו היה בלתי נראה.
רבי יוסף יצחק המתין כמה רגעים ואז ניגש לדלת המשרד, לחץ בעדינות על הידית ונכנס פנימה, לתוך משרדו של סטוליפין שלמרבה הנס היה ריק מנפש חיה...
הוא פנה מיד אל שולחן העץ המחוטב וגילה עליו שתי ערמות מסמכים, בצד שמאל מסמכים שנבדקו על ידי השר ואושרו או נפסלו, בצד הימני מכתבים שטרם היו לעיני השר. על השולחן עמדו גם שתי חותמות כסופות, הוא הרים אותן בזריזות וגילה שאחת מטביעה את המילים 'מאושר לביצוע', והשנייה 'לא מאושר לביצוע'.
בקור רוח שאין כמותו מתחיל רבי יוסף יצחק לדפדף בערמת המסמכים, אך משום מה הוא לא מוצא בה את הצעת החוק של המשכילים. השניות טסות במהירות, שעון החול אוזל, בכל רגע עלול השר לחזור למשרדו, מיותר לדמיין מה יעשה אם יתפוס את האברך החסידי שהסתנן למשרדו ומפשפש במגירותיו...
"עד מסירות נפש!" זועקים מילותיו של הרבי הרש"ב. פשוטו כמשמעו...
תוך כדי חיפוש מבחין רבי יוסף יצחק במגירה צדדית בשולחן המשרדי, אף היא מלאה במסמכים ודברי דואר, ליבו אומר לו שכאן אמורה להימצא הצעתם של המשכילים, כמה שניות של חיפוש ואכן, מסמך מנומק ומפורט מתגלה לעיניו, מחולק ל'נספחים' ברורים הקובעים את דרכי הפעולה של חוק המשכילים.
ידיו תקתקו במהירות הבזק, הוא שלף את המסמכים, החתים אותם אחד אחד בחותמת "לאמאושר לביצוע", תחב אותם בתוך ערמת המסמכים שנפסלו ונדחו, לאחר שעברו את ביקורתו של השר. רגע לאחר מכן זינק לעבר הפתח, יצא מן החדר בשלום, אץ רץ אל המדרגות וירד את ארבעת הקומות במהירות.
כעבור דקה הוא כבר היה בחוץ, מעבר לכתליו המאיימים של בניין המיניסטריון כשליבו זועק שירות ותשבחות להקב"ה על הנס העצום שאירע ליהדות החרדית ברגעים אלו וגם, כמובן, על רשרת הניסים שליוותה אותו בכניסתו ובצאתו ללא פגע מתוך לוע הארי, במסירות נפש אמיתית.
אף אחד מראשי המשכילים לא הצליח להבין בשום אופן מה גרם לידידם השר סטוליפין 'לזרוק מכל המדרגות' את הצעת החוק 'הגאונית' המנוסחת להפליא, מבלי להסביר ולנמק ולו במילה אחת מדוע...
