בשעות המוקדמות של הבוקר, הילד מתעורר כשכולו התרגשות לקראת הסיום, ניגש למקרר, ורואה עוגה מפוארת בת 3 קומות מעוטרת, להתרגשותו לא היה גבול, בזריזות התלבש בבגדי השבת, לקח את העוגה בזהירות רבה ורץ לחיידר.
בשעות המוקדמות של הבוקר, הילד מתעורר כשכולו התרגשות לקראת הסיום, הוא ניגש למקרר, והנה הוא רואה לנגד עיניו עוגה מפוארת בת 3 קומות מעוטרת בשלל עיטורים, להתרגשותו לא היה גבול, בזריזות התלבש בבגדי השבת, לקח את העוגה בזהירות רבה ורץ לחיידר.
עברו כשעתיים, האמא קמה אף היא והתארגנה ליציאה לעבודה, היא ניגשת למקרר לקחת את העוגה שהכינה, ואז היא כמעט מתעלפת, עוגת הטורט הפשוטה מונחת שם – את העוגה המושקעת שעליה טרחה כה רבות, לקח הבן שלה עבור מסיבת הסיום...
לפני כמה שנים התפרסם סיפור נפלא ביותר, על הפירות המתוקים של חינוך לאהבת תורה ויראת שמים, וכך הוה מעשה.
ילד אחד שלמד בת"ת מסוים, חזר אחר החיידר לביתו והודיע לאימו בהתרגשות כי מחר יש בכיתה "סיום" על פרק "המניח", והיות שהיא יודעת לאפות עוגות ולקשטן, הוא התנדב להביא עוגה להסיום…
כששמעה האמא את ה"הודעה" של הבן, היא לא התלהבה מזה כלל, כי בדיוק באותו ערב היא תכננה להתעסק עם עוגה אחרת לגמרי – עוגת יום הולדת למנהלת המשרד בו עבדה, אבל היא לא רצתה לאכזב את בנה היקר, ועל כן הסכימה לבקשתו, היא אמרה לו כי תכין את העוגה במשך הלילה, כשבכוונתה להכין עבורו עוגה פשוטה, שאינה דורשת זמן והשקעה מרובה.
ואכן בשעות הלילה הכינה שתי עוגות – עוגה אחת של 3 קומות, מושקעת ביותר – עם עיטורים צבעוניים מקצפת וכו' – עבור המנהלת, ועוד עוגה פשוטה שעשתה ממש כבדרך אגב עבור הסיום של בנה, ולאחר שסיימה בשעת לילה מאוחרת את הכנת העוגות, הלכה לישון.
בשעות המוקדמות של הבוקר, הילד מתעורר כשכולו התרגשות לקראת הסיום, הוא ניגש למקרר, והנה הוא רואה לנגד עיניו עוגה מפוארת בת 3 קומות מעוטרת בשלל עיטורים, להתרגשותו לא היה גבול, בזריזות התלבש בבגדי השבת, לקח את העוגה בזהירות רבה ורץ לחיידר.
עברו כשעתיים, האמא קמה אף היא והתארגנה ליציאה לעבודה, היא ניגשת למקרר לקחת את העוגה שהכינה, ואז היא כמעט מתעלפת, עוגת הטורט הפשוטה מונחת שם – את העוגה המושקעת שעליה טרחה כה רבות, לקח הבן שלה עבור מסיבת הסיום...
היא רצה לטלפון להתקשר לחיידר, להודיע שיש כאן טעות איומה ושהיא באה להחליף את העוגה ושלא "יהרסו" אותה בינתיים – אבל אז, ברגע האחרון נעצרה, היא לא יכולה לעשות את זה לבן שלה, אחרי שהוא כבר לקח את העוגה לחיידר, הוא ירגיש רע מאוד אם היא תחליף עכשיו את העוגות, ממש בקושי רב ובלית ברירה ויתרה על הרעיון, והלכה לעבודה ללא העוגה.
ובינתיים, כל החיידר "על גלגלים" [אויף רעדער] מהעוגה המפוארת, כולם נכנסים לכתה של בנה לראות את העוגה המיוחדת בעלת שלש הקומות. גם המנהל וכל המלמדים נכנסו, כשכולם משבחים את ההשקעה של אמו המסורה לכבוד התורה...
בסיום הלימודים הילד חוזר הביתה קורן מאושר, מספר לאמו על כל הטוב אשר קרהו, ואמא שמחה בשמחתו, נושכת שפתיים בחוזק ומתאפקת שלא לספר לו על הטעות.
שנים אח"כ, עמד הבחור תחת חופתו בדרך להקים בית נאמן בישראל. מספר רגעים לפני החופה, הוא קורא לאמו ומחליט לשתף אותה בסוד. זה קרה לפני כשנה, עברה עליו תקופה של חולשה רוחנית, הוא התחבר ל"ע עם חברים בעלי השפעה שלילית, ובשיאה של אותה תקופה, הם החליטו לצאת בשקט בשקט לחו"ל, לטיול כזה שמי יודע מתי יחזרו ממנו, אם בכלל... בתוכניתם היה כמובן שלא לספר זאת להורים, אלא "להנחית" עליהם את הבשורה רק בהיותם כבר בחו"ל.
"גם אני כבר התארגנתי בשקט עם כל הציוד" – מספר הבחור לאמו ששמעה בתדהמה ובפה פעור את סיפורו – "ויצאנו לשדה התעופה. בדרך נכנסנו למאפיה לקנות משהו לאכול, והנה אני רואה לפתע מול עיני עוגה גדולה ומפוארת, בעלת 3 קומות, מעוטר בעיטורי קצפת צבעוניים – באותו רגע צפה מול עיני העוגה שהכנת לי לסיום בחיידר בימי ילדותי, שהיתה דומה מאוד לעוגה הזו. לבי החל לדפוק בחוזקה... איך אני עושה כזה דבר לאמא, שכל כך השקיעה בשביל חגיגת הסיום שלי! היא טרחה כל כך הרבה עד אמצע הלילה בשביל זה! הכל במטרה שאגדל יהודי ת"ח ירא שמים – ועכשיו אעזוב אותה בפתע פתאום ואברח לה?! באותו רגע נפרדתי מהחברים, שלא הבינו מה עובר עלי"...
"רק אספר לך", מסיים הבחור את סיפורו באוזני אמו ההמומה, "שהחברים הללו עדיין שם, ואני לא חושב שהם שומרי שבת ר"ל, ואני עומד פה תחת החופה בדרך להקים בית נאמן לה' ולתורתו כראוי"...
