כיצד הפכה הלבנת פנים משפילה ש"שפכה את דמיה" של הרבנית, יחד עם גזירת הגירוש, לפדיון נפש שהציל אותה ממוות – ואיך הגילוי השמימי הפך את העלבון הצורב להודיה על מתנת חיים
היא דפקה על הדלת, ובעוד הרבנית קיבלה את פניה בחיוך, פערה האישה את פיה בקול גדול ואמרה: "איך את לא מתביישת לומר עלי שאני אישה רעה? תתביישי לך! את בעצמך אישה מסכנה וגלמודה". הרבנית קפאה על מקומה והייתה בהלם. "מעולם לא אמרתי עלייך דברים שכאלו, אני תמיד מדברת עלייך דברים טובים", הסבירה הרבנית. אך הנפגעת הייתה בסערת רגשות והמשיכה לתקוף ללא רחם בצורה קשה מאוד.
הרבנית לא ידעה את נפשה וברחה לחדרה. היא נעלה את הדלת ופרצה בבכי תמרורים. "ריבונו של עולם", היא מיררה, "אינני יכולה לעמוד בכל הקשיים הללו. רק לפני כמה ימים בישרת לנו שעלינו לעזוב את הקהילה, והנה כעת הבאת לי צער וביזיון כה קשה. עד מתי ריבונו של עולם?". היא בכתה ללא הרף עד שנרדמה על השולחן, בעוד דמעתה על לחייה.
בהקדמה לספר 'דבר יחזקאל' (פרנקל-תאומים) מביא נכד המחבר מעשה נורא ששמע מפי אמו וסבתו:
הדוד שלי, רבי יוסף טייטלבוים זצ"ל, שימש כרב לעיר גדולה בחוץ לארץ טרם השואה. כרב קהילה גדולה, השקיע את כל חייו בפסיקת הלכה לבני קהילתו, מסר נפשו על מערכת הכשרות והטהרה, לימוד תורה ומוסדות חינוך עשרים וארבע שעות ביממה. לכן, בתמורה לכך, הקהילה מימנה את שכר הדירה של הרב ופירנסה אותו ואת משפחתו.
אלא שיום אחד, מקבל רבי יוסף ובני משפחתו בשורה מזעזעת. הגוי בעל הדירה בה הם מתגוררים הודיע להם כי הוא מוכר את הדירה ועליהם לפנות אותה בחודש הקרוב. הבהלה הייתה נוראה; לא היו דירות פנויות להשכרה באותה עיר, לפי שרוב בני העיר היו גויים מקומיים שגרו בדירותיהם, ולרכוש את הדירה היה דבר לא הגיוני עקב מחירה הרב שלא היה ביכולתם לעמוד בו.
רבי יוסף הבין כי אם הוא מפנה את הדירה, הרי שעליו לעבור לעיר אחרת, וממילא לא יוכל לשמש כאן יותר כרב, וכל שליחות חייו להגדיל תורה ולהאדירה ולהורות לבני הקהילה את הדרך אשר ילכו בה – נגוזה ומסתיימת. בנוסף, כל התמיכה הכלכלית של הקהילה תיפסק, ומאין יתפרנס ויביא טרף לביתו ולילדיו הרכים? הבשורה הקשה שברה את רעייתו ואת כל בני המשפחה. לא היה אף פתרון אחר והם התכוונו בלב נשבר לעזוב את העיירה.
והנה, לאחר כמה ימים, פרצה קטטה בקהילה היהודית בין שתיים מנשות הקהילה. אחת מהן רצתה לפגוע בחברתה, ולכן הוציאה דבר שקר מפיה ואמרה: "את אישה כל כך קשה, ואפילו שמעתי מהרבנית כי את אישה מסוכנת שצריך להתרחק ממנה". הנפגעת שמעה זאת והתמלאה בחמת זעם על הרבנית. היא החליטה לעלות מיד אל בית הרבנית ולפתוח עימה במריבה על השם הרע "שהוציאה" עליה.
היא דפקה על הדלת, ובעוד הרבנית קיבלה את פניה בחיוך, פערה האישה את פיה בקול גדול ואמרה: "איך את לא מתביישת לומר עלי שאני אישה רעה? תתביישי לך! את בעצמך אישה מסכנה וגלמודה". הרבנית קפאה על מקומה והייתה בהלם. "מעולם לא אמרתי עלייך דברים שכאלו, אני תמיד מדברת עלייך דברים טובים", הסבירה הרבנית. אך הנפגעת הייתה בסערת רגשות והמשיכה לתקוף ללא רחם בצורה קשה מאוד.
הרבנית לא ידעה את נפשה וברחה לחדרה. היא נעלה את הדלת ופרצה בבכי תמרורים. "ריבונו של עולם", היא מיררה, "אינני יכולה לעמוד בכל הקשיים הללו. רק לפני כמה ימים בישרת לנו שעלינו לעזוב את הקהילה, והנה כעת הבאת לי צער וביזיון כה קשה. עד מתי ריבונו של עולם?". היא בכתה ללא הרף עד שנרדמה על השולחן, בעוד דמעתה על לחייה.
והנה לפתע, היא רואה בחלומה מחזה מיוחד. היא רואה את אבא שלה הקדוש - רבי יחזקאל שרגא תאומים זצוק"ל, ובמראה זורח הטיח בה ואמר: "אני מתבייש בך, בתי. הבכי שלך גורם לי בושה בעולם העליון. דעי לך, כי היה עלייך גזר דין קשה להיפטר מן העולם. כשראיתי זאת התאמצתי בכל כוחי להיות מליץ יושר עלייך ועל ילדייך הקטנים. לאחר שהתחננתי – התקבלה בקשתי והחליטו בשמים להחליף את גזר הדין בייסורים שהגוי בעל הדירה יציק לכם ותצטרכו לעזוב את פרנסתכם".
המשיך אביה הצדיק ואמר: "אלא שראו בשמים כי כפרת העוונות של מעבר הדירה אינה מספקת דיה לבטל את הגזירה, ויש להוסיף לך צער ועוגמת נפש שיש בה מעין שפיכות דמים, שיבטל את גזירת המוות מעלייך. ולכן שלחו לך את אותה אישה שפגעה בך כעת ושפכה את דמך! ואם כן", זעק אליה אביה בחלום, "אחרי ששלחו לך כל זאת לטובתך ככפרה להצלת נפשך, כיצד יתכן הדבר שתבכי ותצטערי על הכפרה הזו?".
ותיקץ משנתה והנה הוא חלום. היא הייתה המומה, אלא שלא חלפו כמה דקות והנה הגיעה אותה אישה פוגעת אל הרבנית והחלה ליפול על רגליה בבכי: "אני מבקשת סליחה, התברר לי כי זו שעשתה עימי מריבה המציאה עלילה עלייך ואין בכך שום אמת. תמחלי לי בבקשה!". הרבנית זכרה את החלום והרגיעה אותה כי היא לא מקפידה עליה, אדרבה, היא מודה לה על הצער שהיה כפרת נפש גדולה.
חלפו כמה שעות, והנה הגיע הגוי בעל הדירה ובשורה בפיו: "החלטתי לבסוף לא למכור את הדירה, ובכך תוכלו להמשיך לגור כאן עוד זמן לא מוגבל". הרבנית סיפרה לבעלה את גילוי החלום אשר לימד אותה כי כל צער וייסורים שיש לאדם – מכפר ומבטל מעליו דברים קשים, והסבל עצמו הינו טובה גמורה.
כבר כתב רבנו הבעל שם טוב הקדוש: "ובכל צער שעובר על בר ישראל ומקבל מידותיו יתברך בלא תרעומת, באותו רגע הוא בונה בניינים גדולים ועצומים בשמים לאין חקר... והוא נעשה אב לכל אותם נשמות, בזכות שקיבל את הצער והסבל שעובר עליו באהבה, שהכל ממנו יתברך". איזו עוצמה אדירה יש לאדם שמקבל באהבה כל ניסיון בחיים, שהוא בעצם חסד גדול משמים לבטל מעליו צרות אחרות.
לכולנו יש תקופות קשות וחשוכות. התורה העוסקת בניסיונותיהם של האבות ושל יוסף נכתבה עבורנו – כדי שלא נאמר נואש חלילה. מעשי אבותינו נוסכים בנו כוחות; דווקא בדור הזה רוצה מאיתנו הקדוש ברוך הוא התגברות. כך בונים גאולה וכך מגיעים לפסגה. לעולם אסור לאבד תקווה. גם כשהמצב נראה אבוד, האור עוד יאיר.
