הוא עמד מול חומות של אטימות ונהלים יבשים שאיימו על פת לחמו, עד שהתפילה בקעה את הרקיעים. בעדות בלעדית למערכת "אור לישרים" חושף הרב יונתן ג. את הנס הכפול מול רשויות המס...
בצר לי, כשהרגשתי שכל הדלתות הגשמיות נטרקו, נזכרתי באורו וכוחו העצום של פועל הישועות, הרה"ק רבי חיים זאנביל ב"ר משה מריבניץ זיע"א. החלטתי להניח את ההשתדלות הטבעית בצד ולהיאחז בכוח שלמעלה מהטבע. קמתי ועשיתי מעשה: הלכתי וטבלתי במקווה טהרה בכוונה מיוחדת לזכות נשמתו הטהורה של הצדיק. לאחר מכן, הדלקתי נר לעילוי נשמתו, התיישבתי בקרן זווית ולמדתי פרק משניות. באותם רגעי התעוררות, מתוך לב נשבר, הבטחתי וקיבלתי על עצמי שאם איוושע מהסבך הזה – אפרסם את הנס ברבים למען ידעו כולם שיש מנהיג לבירה.
לכבוד מערכת 'אור לישרים'.
העלון המכובד העולה על שולחן מלכים ומצודתו פרושה בכל רחבי תבל,
אשמח אם תוכלו לפרסם את הסיפור הבא:
הנני בא בזה לקיים את נדרי, מתוך חובת הלבבות והכרת הטוב, ולפרסם ברבים השגחה פרטית עצומה וישועה גלויה שחוויתי ממש בימים אלו. רצוני להודות לה' יתברך, ולעורר את לבבות אחי ורעי לדעת ולהאמין ש"אין ייאוש בעולם כלל", וכי גם במקום שבו שערי הטבע נראים נעולים על מסגר ובריח, כוחם של צדיקים בוקע רקיעים.
אני גר באחת מערי הפריפריה. כל עוסק עצמאי המייגע עצמו על המחיה ועל הכלכלה, מכיר היטב את המועקה ופיק הברכיים המלווים כל מגע מול רשויות המס. אולם אצלי, בתקופה האחרונה, המצב הפך לסבוך שבעתיים. מצאתי את עצמי ניצב, כאדם קטן וחסר אונים, מול סבך בירוקרטי כפול ומאיים. חומות בצורות של אטימות ונהלים יבשים עמדו כצר, ואיימו לגזול את פת לחמנו – כספים משמעותיים וקריטיים שהגיעו לנו בדין וביושר, אך עוכבו במערכת ללא רחם.
הכל התחיל לפני כחצי שנה. "מענק עבודה" (מס הכנסה שלילי) בסכום ניכר מאוד שהיה אמור להוות אוויר לנשימה עבורנו, עוכב ונחסם אצל הרשויות. ניסיתי לפעול בכל דרך אפשרית: טלפונים, פניות, הסברים. אך הרגשתי שאני מדבר אל עצים ואבנים. המערכת הציגה אטימות נוראה, וכל ניסיון להסביר את צדקתנו נתקל בקיר אטום של "אלו הנהלים". הייאוש החל לחלחל, והמועקה גברה מיום ליום.
בצר לי, כשהרגשתי שכל הדלתות הגשמיות נטרקו, נזכרתי באורו וכוחו העצום של פועל הישועות, הרה"ק רבי חיים זאנביל ב"ר משה מריבניץ זיע"א. החלטתי להניח את ההשתדלות הטבעית בצד ולהיאחז בכוח שלמעלה מהטבע. קמתי ועשיתי מעשה: הלכתי וטבלתי במקווה טהרה בכוונה מיוחדת לזכות נשמתו הטהורה של הצדיק. לאחר מכן, הדלקתי נר לעילוי נשמתו, התיישבתי בקרן זווית ולמדתי פרק משניות. באותם רגעי התעוררות, מתוך לב נשבר, הבטחתי וקיבלתי על עצמי שאם איוושע מהסבך הזה – אפרסם את הנס ברבים למען ידעו כולם שיש מנהיג לבירה.
מיד לאחר מכן, כהשתדלות אחרונה, שלחתי תלונה למשרד מבקר המדינה. כל מי שמכיר את המערכת יודע שבדרך הטבע, הליכים כאלו נגררים חודשים ארוכים, אם לא שנים. אך בזכות הצדיק ראיתי פלאות גלויות: בתוך ימים ספורים בלבד, באופן חסר תקדים וללא כל הסבר הגיוני, המערכת הנוקשה פשוט "התקפלה"! המענק כולו, עד השקל האחרון, אושר ושולם לחשבוננו במהירות מסחררת.
***
אך בזאת לא תמה המסכת, ונראה היה שמשמים רוצים לנסות את אמונתי פעם נוספת. החזית השנייה הייתה מלחיצה ומאיימת אף יותר מהראשונה: זומנתי לדיון גורלי בוועדת ערר מול סוללת עורכי דין ממולחים של רשות המיסים, בנוגע למענק מלחמה משמעותי שהגיע לעסק שלנו.
הבעיה הייתה קשה: בעקבות טעות טכנית שנעשתה בתום לב מוחלט, התיק שלנו במע"מ נסגר. רשות המיסים, מצידה, נאחזה ב"טופס היבש" כמוצאת שלל רב, והשתמשה בסגירת התיק כעילה לשלול מאיתנו את הפיצוי כולו. היינו אמורים להגיע למשפט כשאנו בנחיתות מוחלטת מול חוקים יבשים ומשפטנים מנוסים.
ביום הדיון בבוקר, כשהשעות נקפו וליבי הולם בחוזקה מרוב פחד ודאגה, ידעתי ששום עו"ד לא יעזור פה – רק כוח עליון יוכל להתיר את הפלונטר המסובך הזה. קמתי שוב ועשיתי מעשה: טבלתי לעילוי נשמתו במקווה, הדלקתי נר ולמדתי פרק משניות. חידשתי את קבלתי מלב נשבר ודומע, אך כעת הוא היה גם מלא תקווה ואמונה: "ריבונו של עולם," התחננתי, "בזכות הצדיק הזה, אם אזכה לישועה גם במערכה הקשה הזו ואנצח את הדין – אפרסם את הנס הכפול ברבים בעלון להכרת הטוב!".
ומה אגיד לכם, אחיי היקרים? "קרוב ה' לכל קוראיו"! נכנסתי אל חדר הוועדה מול השופט ונציגי המדינה. מי שמכיר מעמדים משפטיים אלו יודע עד כמה האווירה שם מנוכרת, קרירה ונוקשה. שורת הדין שולטת שם בכיפה, ואין מקום לרגשות.
אך הפעם, ממש ברגע שנכנסתי, חשתי בחוש כיצד מישהו מנהל את העניינים מלמעלה, ושומר עליי. עורכי הדין של הרשות אמנם נותרו בצורים בעמדתם הנוקשה, אך באורח פלא של ממש, השופט לא קיבל את דבריהם. הוא פנה אלינו בסבלנות ובמאור פנים נדיר שאינו אופייני למעמדים אלו. הוא הקשיב לדברינו קשב רב, ולתדהמת כולם, דחה את דרישת הרשות וקיבל לחלוטין את טענתנו.
מילותיו של השופט יהדהדו באוזניי עוד זמן רב: "האמת והמהות של התיק, חזקות מהטופס היבש". הוא פסק לטובתנו על אתר, בו במקום, ואישר את הענקת הכספים בסך אלפי שקלים!
יצאתי מחדר הדיונים כשאני המום, ודמעות רותחות של הודאה זולגות מעיניי. ראיתי בחוש, עין בעין, כיצד שתי חומות ברזל אימתניות של בירוקרטיה הפכו למישור חלק.
אני מקיים את נדרי בשמחה ומפרסם לכל: יש בעל הבית לבירה! כוחם של צדיקים, וכוחו של הריבניצער זיע"א, מסוגל לפעול ישועות למעלה מדרך הטבע, להפוך דין לרחמים, ולפתוח את כל השערים – גם באותם מקומות שנראים אבודים לחלוטין!
