הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ: החוזה לעשר שנים שנחתם, בעיצומה של העלייה לציון ה'מאור ושמש' בקראקא.
הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ: החוזה לעשר שנים שנחתם, בעיצומה של העלייה לציון ה'מאור ושמש' בקראקא. הוא עמד חסר אונים מול בניין משרדים שומם שרכש, בעוד תשלומי המשכנתא המבהילים מאיימים למוטט את עסקיו לחלוטין. סיפורו של איש העסקים ששבר הרגלים של שנים, עצר את המרוץ התובעני, וקיבל על עצמו קבלה קשיחה לתפילה במניין בעיצומו של יום ההילולא של הרה"ק מקראקא זי"ע – ונדהם לקבל שיחת טלפון מחברה גדולה ששכרה את המבנה כולו, עוד לפני שיצא משערי בית החיים.
העסקים שלי תובעניים מאוד, ויש הרבה עבודה. כל היום מתקשרים אליי, ואני צריך לדבר עם אנשים, לנסוע לפה ולשם, ולהיקלע לכל מיני חורים ויישובים נידחים, כמו גם למרכזים הומי אדם, שבקושי אפשר למצוא בהם פינה שקטה, ומי מדבר על מציאת בית כנסת בקרבתם.
בעוונותיי הרבים, עד לפני תקופה, קרה לפעמים שהתפללתי ביחידות מנחה, או ערבית, או שחרית... זה היה קורה. בתחילה זה היה גם כואב, ואחר כך, למרבה הצער הכאב, זה כבר לא היה כל כך כואב. היו לי כל מיני תירוצים והסברים למה זה בסדר.
יום אחד ביצעתי עסקה גדולה: קניתי בניין משרדים להשכרה, ושילמתי עליו על ידי הלוואה מסוג משכנתא. התוכנית שלי הייתה להשכיר את המשרדים, לשלם את התשלום החודשי של המשכנתא מכספי השכירות, וגם להישאר עם רווח כלשהו.
החלק הראשון התקיים להפליא: התשלום למשכנתא ירד כל חודש מהבנק. החלק השני קרטע ממש: רק מעט משרדים הושכרו, וחלק גדול מהבניין עמד שמם. המשכנתא נגסה בחשבון הבנק באופן מבהיל, הפסדתי הרבה כסף כל חודש, וציפיתי לישועה. אט-אט הבנתי שנכנסתי לבעיה רצינית מאוד. איך אני שורד עד השכרת המשרדים? ומניין אני מביא שוכרים?
התפללתי לה' שיעזור לי, אבל לא ראיתי ישועה. לא ראיתי גם פניות בעקבות מודעות ה'להשכרה' שפרסמתי.
באותם ימים פגשתי חבר, והוא הבחין שאני לחוץ. לשאלתו, סיפרתי לו על התסבוכת שאליה נקלעתי: קניתי בניין ואיני מצליח להשכיר אותו.
”יש לי עצה בשבילך", הוא אמר לי. ”בספר ’מאור ושמש' יש הבטחה, שמי שיתפלל במניין שלוש תפילות ביום, תהיה לו פרנסה ברווח. תתחזק בעניין הזה ותראה ישועות!"
הוא ידע בדיוק על איזו יבלת לדרוך. העניין הזה ממש לא היה פשוט בשבילי. הסדר-לא-סדר שהתרגלתי אליו, כבר נקבע, והייתי צריך לשבור את ההרגל הרע שהשתרש אצלי, ולפתוח סדר יום חדש ויהודי בלי פשרות. זה היה קשה מאוד, ועם כל הרצון הטוב והידיעה שזה מביא כל כך הרבה ברכה, לא הצלחתי.
עברו מאז כמה חודשים, וביום קייצי אחד של חודש תמוז פגש בי ידידי ואמר לי, ”עוד מעט יחול יום ההילולא של ה'מאור ושמש'. מה דעתך להצטרף אליי לנסיעה לקראקא ולעלייה לקברו?"
כנראה הוא חשב שיהיה לי טוב להתרענן קצת בנסיעה. דעתי הייתה פזורה עליי מרוב לחץ. לא היה לי מה להפסיד, כי את מה שיכולתי להפסיד כבר הפסדתי. הוא לא היה צריך לעבוד קשה כדי לשכנע אותי להצטרף אליו, ואכן החלטתי לנסוע. ידעתי שהוא שוב ידבר איתי על תפילה במניין, ומן הסתם זו תהיה טיסה עם הרבה דברי מוסר וחיזוק, אבל החודשים האחרונים שעברו עליי כבר ריככו אותי. הוא אכן ניצל את ההזדמנות ודיבר איתי על זה. הוא הסביר לי שהשפע והפרנסה הם רק בונוס מהצד, והרווח האמיתי שלי יהיה שארוויח תפילה ביישוב הדעת, חיבור לקב"ה, שלוש עצירות ביום שתזכרנה לי את תכליתי בעולם.
השתכנעתי לגמרי, וליד ציונו של הצדיק רבי קלמן קלונימוס הלוי עפשטיין זי"ע, קיבלתי על עצמי להתפלל במניין שלוש תפילות ביום, יהיה מה שיהיה. ביקשתי כי בזכות קבלה זו אתברך בפרנסה ברווח.
אני יודע שזה נשמע מוגזם, אבל זה בדיוק מה שהיה: עדיין לא יצאתי מבית החיים, והנה אני מקבל טלפון מנציג של חברה גדולה בארץ. הם מתעניינים בבניין שלי, ורוצים לשכור את כל המשרדים הפנויים בו, למשך עשר שנים!
החוזה נכתב ונחתם. השקעה של שלוש תפילות במניין ותשואה של פרנסה ברווח, וגם זה רק בתור בונוס. זו הייתה העסקה הטובה ביותר שעשיתי אי פעם.
