החלטה אמיצה של בחור ישיבה לצאת מגדרי החברה ולהתחבר לחבר דחוי, הפכה למבחן המכריע שהביא לו את שידוך חייו.
כמו תמיד, כשמישהו מגיע עם רצון טוב, מגיעים אלה שמנסים לצנן כל תעוזה, וגם כאן מיהרו הם לשלוף כלפיו את 'נשק יום הדין' בכוונה להניאו מרעיונותיו: "לוי, רק תזכור שזה עלול להזיק לך בשידוכים!" כשלוי ניסה לערער על הקביעה מיהרו להוכיח לו את צדקתם: "כדאי שתדע שכשרוצים לברר פרטים על מישהו, מבררים מי ישן איתו בחדר, גם בשביל לברר אצלו עליך, אך בעיקר כדי לדעת עליך הכל בשיטת 'אמור לי מי הם חבריך, ואומר לך מי אתה', לכן עדיף שלא נפרט בקול מה יקרה אם יתברר לאותם מתעניינים כי הבחור שאיתו ישנת בחדר כל השנים היה אשר!"...
כבר בתחילת השנה הראשונה בישיבה הגדולה, בלט אשר בבדידותו החברתית. למעשה, כשנדרשו אנשי הצוות לתת הסבר לתופעה, אף לא אחד מהם ידע להגדיר בדיוק את הסיבה שבשלה מתרחקים ממנו הבחורים. אחד ניסה לתלות את האשמה בעובדה שאחד מהוריו אינו מתפקד, מצב שהותיר צלקות נפשיות בילדים. השני העלה אפשרות שכנראה חזותו החיצונית הלא מטופחת של אשר היא זו הגורמת לסובביו לחפש חברים אחרים, והשלישי היה סבור כי דווקא מזגו החם של אשר אשם במצב שנוצר מאחר שהוא נוטה להתפרץ ולהתרגז על שטויות.
בפנימייה, לעומת זאת, במקום בו יותר מכל מקום אחר, משתקף מצבו החברתי של בחור, הצליח אשר איכשהו להיות משובץ עם הבחורים מהשורה, בעיקר בשל העובדה שבתחילת השנה, עם כניסת הבחורים לישיבה, שובצו בחדרים בשיטת 'כל הקודם זוכה', כך שהחדרים נתפסו באקראי ללא ידיעה מוקדמת מי יזכה להיות שכן של מי.
כל זאת היה נכון עד לתחילת זמן החורף. בישיבת צוות שערכו מנהלי הישיבה, הוחלט לערוך 'סלט' מהיר בשיבוץ החדרים של בחורי שיעור א' מסיבות מספר. למעט חדר אחד שבו מחליטה ההנהלה, מסיבות השמורות עימה, מי יהיו דייריו, תינתן האפשרות לשאר הבחורים לבחור את חבריהם לחדר לפי סדר העדיפות שלהם, ללא התחייבות מצד ההנהלה למלא אחר כל הדרישות.
כרזה גדולה שנתלתה על לוח המודעות בישרה לבחורים על ההחלטה. כמובן, כמו בכל עניין, גם כאן היו תומכים נלהבים לצד חששנים ושמרניים. הבחורים התבקשו, על פי המודעה, להעביר לחדר המשגיח פתקים שבהם רשומים שמות של שלושה בחורים שאותם הם רוצים שכנים לחדר עד סוף שיעור ג'.
הבחורים שכבר למדו להכיר זה את זה, לא היססו, ועד מהרה הגישו לחדר המשגיח את הפתקים המבוקשים. המהדרין מהם דאגו להוסיף בפתקה שורה רביעית וחמישית, שבה היו רשומים שמות בחורים שנמצאים בסדר עדיפות בדרגה ב', במקרה שבקשתם המקורית תושב ריקם.
המשגיח לא הופתע לגלות שבחור או שניים מופיעים כ'בחורים המבוקשים' כמעט אצל כל בחורי השיעור, אולם לא היתה לו כל סיבה להילחץ מכך, הן הובהר במודעה באותיות בולטות כי ההנהלה אינה מתחייבת למלא אחר כל הדרישות, בעיקר בשל העובדה שהדבר לא ניתן מבחינה מציאותית.
מרפרוף קצר על פני הפתקים גילה המשגיח את מה שכבר היה ידוע לו ולאנשי הצוות זמן רב קודם לכן: שמו של אשר לא הופיע באף אחד מכל שלושים הפתקים שהיו מונחים לפניו. לא רק זה, אלא היו בחורים שדאגו להוציא כל ספק מליבות המשבצים וראו הכרח להוסיף 'רשימה שחורה' של בחור או שניים שאותם לא רצו כשכנים לחדר. מיותר לציין שבכל ה'רשימות השחורות' דווקא כן כיכב שמו של אשר. שכניו הנוכחיים של אשר אף דאגו להוסיף ולכתוב שהיות שהם מתגוררים לא רחוק מהישיבה, יעדיפו לישון בבית אם לא תהיה ברירה...
למעט אנחה עמוקה לא הצליח המשגיח להגיב לנוכח המציאות העגומה. שיחותיו עם הבחורים על גודל מעלת אהבת ישראל וחינוכם למידות טובות, לא באו לצערו לביטוי ברשימות שהגישו. לגודל כאבו, אף מאמציהם של אנשי הצוות בישיבה לסייע לאשר להתקבל לחברה, העלו חרס.
בשעת ההכנות לשינה של אותו ערב תפס את נושא השיחה המרכזי בין הבחורים, איך לא, עניין ה'סלט' בפנימייה האמור להתקיים בימים הקרובים. יצר הסקרנות הטבעי של רבים מהבחורים לא שלט בעצמו, והם נגררו לשאלות ילדותיות כמו 'מה כתבת בפתק?' ובסגנון האמור. מאותן שיחות למדו הבחורים לראשונה לדעת עד כמה אף לא אחד מביניהם מוכן להיות השכן בחדר שבו ישובץ אשר. הם לא יכלו לא לרחם עליו על שהגיע למצב כה אומלל, אך רבים מן הסרבנים, בעיקר אלה שהיו עד כה שכניו לחדר, ידעו גם לטעון שהאשם הבלעדי הנו הקרבן עצמו.
המשגיח רצה לברר מקרוב האם אכן 'הכצעקתה', ולא ניתן לשהות עם אשר בחדר אחד, או שמא ניתן בצורה כזו או אחרת לטפל בבעיה לשביעות רצון כולם, קרא לחדרו לחלק מן הבחורים שהוסיפו את אשר ב'רשימתם השחורה' בפתקיהם כדי לשמוע מקרוב מה קורה.
הטענות על אשר מצד חבריו לחדר ומצד בחורים שהזדמנו לאותו חדר פה ושם הצטברו עד מהרה לתיק עבה ולא מרשים. אחד טען ש"הכביסה שלו זרוקה תמיד על הרצפה!". שני הוסיף ש"נטילת הידיים שלו בבוקר עושה בוץ באופן קבוע!" שלישי היה ישיר יותר ומחה על כך ש"אשר מזיע תמיד, ולמרות זאת הוא אינו מחליף בגדים במידה מספקת, והתוצאה 'מרחפת' באוויר!"
אשר לא היה חרש או טיפש. כבר כשראה את המודעה החגיגית תלויה בפרוזדור, הבין את הצרה המתרגשת לבוא עליו. בהמשך, כשראה לא פעם ולא פעמיים איך הבחורים משתתקים כשהתקרב להתקהלות מצויה, הבין שבשלו הסער. כשהוא נאבק בדמעותיו, מיהר אשר אל חדר המשגיח. הוא חייב לפרוק לפניו את הסבל הרב העובר עליו, המלווה אותו עוד משנות ילדותו ומי יודע עד מתי.
אשר לא היה היחיד שמיהר לחדר המשגיח. במקביל אליו, בדיוק באותו רגע מיהר בחור נוסף, לוי שמו, לשוחח עם המשגיח בארבע עיניים. שני הבחורים נפגשו בחדר ההמתנה של המשגיח, מתוחים וסוערים. אשר לא היה צריך לנחש מה לוי עומד למסור למשגיח. החיישנים הנחותים שלו כבר עשו בשבילו את המלאכה וצבעו בצבעים קודרים את השיחה שתתבצע בעוד דקות ספורות בין לוי למשגיח, שיחה שבה יאמר לוי כי שכח להוסיף בפתק שהוא לא מוכן לישון איתו בחדר אחד.
"אני הגעתי ראשון!" נזעק אשר אל מול לוי שעשה סימנים שברצונו לעקוף אותו ולהיכנס לפניו. מתנכלים לו כאן די והותר, אז לפחות שלא יגזלו ממנו את זכויותיו האחרונות. "נכון מאוד", הסכים איתו לוי, "אבל אני בא בעניין דחוף מאוד, בבקשה ממך, תן לי להיכנס לפניך!" אשר, אשר כבר הגיע למסקנה ששיחתו של לוי עם המשגיח לא תשנה את מצבו כי מצבו אבוד בלאו הכי, הסכים לוותר.
לוי, שהיה נוכח כמה דקות קודם לכן בשיחה ערנית שנסבה על השיבוץ החדש בפנימיה, ועל כך שכולם לא רוצים את אשר בחדרם, החליט שהוא הולך לקיים את דברי המשנה באבות "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". הוא לא היה צריך יותר מאשר לדמיין לעצמו את אשר המסכן מגיע למצב שעליו לישון לבד בחדר, בודד בין ארבעה קירות, כאשר בחדרים הסמוכים ישנים להם שלושה או ארבעה בחורים בכל חדר, מצחקקים ועליזים. התמונה הזו קרעה את ליבו של לוי והביאה אותו לעשות מעשה. הוא יהיה זה שיגש בראש מורם לחדר המשגיח ויצהיר: "אני מסכים לישון עם אשר!"
לוי לא חשב לעשות סוד מהעניין, וכבר באותו רגע הוא הודיע את החלטתו לחבורה התוססת. ההודעה הדרמטית שהנחית לוי על השולחן בקול החלטי ונחוש, השתיקה את כולם באחת וגרמה להם לחשוב שמא נשתבשה דעתו. למען האמת, מספר בחורים העריכו את האומץ שלו בצעד שהוא מתכונן לעשות וקינאו בו על כך.
אולם כמו תמיד, כשמישהו מגיע עם רצון טוב, מגיעים אלה שמנסים לצנן כל תעוזה, וגם כאן מיהרו הם לשלוף כלפיו את 'נשק יום הדין' בכוונה להניאו מרעיונותיו: "לוי, רק תזכור שזה עלול להזיק לך בשידוכים!" כשלוי ניסה לערער על הקביעה מיהרו להוכיח לו את צדקתם: "כדאי שתדע שכשרוצים לברר פרטים על מישהו, מבררים מי ישן איתו בחדר, גם בשביל לברר אצלו עליך, אך בעיקר כדי לדעת עליך הכל בשיטת 'אמור לי מי הם חבריך, ואומר לך מי אתה', לכן עדיף שלא נפרט בקול מה יקרה אם יתברר לאותם מתעניינים כי הבחור שאיתו ישנת בחדר כל השנים היה אשר!"...
ברגע הראשון לאחר ששמע לוי את טענת המחץ, יצאה לו הרוח מהמפרשים. הוא הרי מכיר את עצמו היטב, אותו ואת חסרונותיו הגלויים והנסתרים, ויודע שאין לו צורך לרכוש 'סנגורים' נוספים להצלחה בשידוכים בדמות חבר כמו אשר. הוא כמעט מחליט לסגת, אבל אז שוב צפה ועולה מול עיניו התמונה הנוגעת ללב של אשר האומלל, יושב לבד בחדר, עצוב ודומע על מצבו מעורר הרחמים. לוי קם והחליט לעמוד בהחלטתו, יהיה מה שיהיה. הוא הולך לעשות מצווה גדולה, ותמיד חונך על כך שממצווה לא מפסידים.
לפני שיתחרט שוב, או שמישהו יצליח להורידו מהחלטתו, הוא ממהר לחדר המשגיח. שם הוא פוגש, כאמור, את אשר שניאות לפנות לו את תורו. התור מגיע ולוי נכנס בדריכות אל חדר המשגיח, מתיישב על הכסא ומטיל את הפצצה: "אני מעוניין לישון עם אשר בחדר אחד!"
המשגיח נותן הצצה חטופה בפניו של לוי כדי לבדוק שאינו חומד לו לצון ונפנה לחפש את הפתקה שכתב לוי. הפתק נמצא, והמשגיח מקריא מתוכו את שלושת הבחורים הנבחרים: "גדליה אברמסון", "שמריהו אוירשטיין", "יעקב לויצקי". "למה לא כתבת כאן את שמו של אשר?" שואל המשגיח את לוי, וכאן מתחיל לוי לגולל את כל ההתרחשות עד להחלטתו לעשות מעשה נועז כדי לחלץ את אשר מהבושה הנוראה.
המשגיח שאב קורת רוח מהמעשה הנאצל והאמיץ שלוי נטל על עצמו ובירך אותו בלבביות בהצלחה רבה.
לוי יוצא בפנים אדומות מהתרגשות, ואשר נכנס אחריו. הדלת עוד לא מספיקה להיסגר, ומעיניו של אשר פורץ אשד של דמעות רותחות... הוא מתבקש לשבת על כיסא, לשתות כוס מים ולהירגע. כשהוא פוקח את עיניו, הוא נתקל בעיניו המחייכות של המשגיח. "אני יודע הכול, אשר, אבל אתה לא צריך לדאוג; לוי מעוניין לישון איתך בחדר..."
למעלה משנתיים חולפות. הבחורים מאותו השיעור מתחילים להתארס בקצב מהיר, ובמקביל מתחיל לוי לחשוש לעתידו. עתיד שאותו יתכן והקריב בגלל שהות עם אשר באותו חדר. אותו בחור שהזהיר אותו שעתו, כבר התארס בשעה טובה, ולוי לא יכול להישיר אליו מבט.
ההמתנה לא התארכה; גם אצל לוי שתו 'לחיים' במזל טוב. אירוסיו הפכו לשיחת היום בישיבה ומחוצה לה; לוי זכה להשתדך עם בת הגונה ששמה הלך לפניה, ממשפחה טובה ומכובדת ביותר.
המתפלא הראשי היה לא אחר מאשר החתן עצמו. הוא החליט שלאחר האירוסין הוא לא מתאפק ושואל את המחותן הנכבד שלו בצורה ישירה: "מה מצאת בי?" התשובה של המחותן שיתקה את החתן רגעים ארוכים: "כשביררתי אצל המשגיח עליך, הוא סיפר לי את הסיפור ההוא שקרה לפני שנתיים, שהסכמת מרצונך לישון עם חבר שהחברה סירבה לקבלו כבחור מן המניין. לא הייתי צריך לברר עוד מאום!"...
