הנדוניה שהקימה את ישיבת "וולפסון": היא הייתה אלמנה צעירה שחסכה פרוטה לפרוטה עבור חתונת בנותיה, עד ששמעה את זעקתו של רבי אלחנן וסרמן על הבחורים הגוועים ברעב. סיפור מצמרר על האישה שנתנה את כל כספה להחזקת התורה
עצר אותה רבי אלחנן ואמר: "רגע! הרי אמרתי לך שאת פטורה מלתת!". "נכון", אמרה סבתי, "אני יודעת שאינני חייבת, אך מה אעשה, לא יכולתי לישון כל הלילה. לבחורי ישיבה אין מה לאכול, ולי יש כסף ביד. נכון שאני צריכה את הכסף הזה, אבל לא היום, וכאן יש בחורי ישיבה שצריכים אותו היום. החלטתי שאתן, וה' יעזור!".
השיב לה הרב: "את רוצה לתת את הכסף הזה לפנים משורת הדין? זה משהו אחר". אמר ראש הישיבה, והוסיף: "אני מברך אותך, שבזכות שדאגת לכבוד התורה, והתאמצת למרות שאת פטורה – תזכי שבזרעך יהיו תורה וגדולה במקום אחד".
לעיתים אנחנו לא מבינים עד היכן יכול להגיע מעשה טוב שלנו לסובבים אותנו. זה יכול להיות מעשה קטן אחד, או רצף של מעשים קטנים, או מעשה אצילי גדול אחד, בכל אופן שאנו עושים מתעלים במצוות שבין אדם לחברו, אין אנו יכולים לשער מה התוצאות הצפויות מכך.
על כך יעיד כאלף עדים סיפורה של ישיבה מפורסמת ומצליחה בירושלים – ישיבת "נתיבות חכמה", או בשמה השגור בפי כל, "ישיבת וולפסון", על שם ראש הישיבה, רבי דניאל וולפסון שליט"א שזכה להקים אותה. היתה לרב סיעתא דשמיא מעל לדרך הטבע. הגיעו לשם הרבה בחורים, ובחורים מצוינים. הוא גם זכה לתורה וגדולה במקום אחד, בהיותו בן למשפחת וולפסון העשירה.
סיפר המשגיח רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א, שפעם שאל את ראש הישיבה: "איך זכית לכך? הלא כל כך הרבה אנשים מקימים ישיבה, וקשה להם להשיג תלמידים, ואלו שכבר מגיעים – לא תמיד הם מן המצוינים, וגם אם הוא מצליח לגבש קבוצת בחורים מצוינת – הוא נתקל בקשיים כספיים באחזקת הישיבה. איך זכית להצלחה הגדולה הזו?".
ראש הישיבה פתח וסיפר: סבתו ע"ה התגוררה בלונדון. היה זה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. בליטא שרר רעב כבד ללחם, וראש ישיבת ברנוביץ' דאז, רבי אלחנן וסרמן הי"ד, הגיע ללונדון להתרים נדיבי עם למען בחורי הישיבה הגוועים ברעב. רבי אלחנן דרש בבית הכנסת ואמר: "רבותיי, יש בישיבתי ארבע מאות בחורים רעבים ללחם. לא רעבים למותרות. אין לחם. למען ה', תרחמו עליהם, תעשו משהו!".
הסבתא, שהיתה אלמנה צעירה לימים באותו זמן, ישבה בעזרת נשים בעת הדרשה, ושמעה את הדברים היוצאים מהלב. בסיום הדרשה ניגשה אל הרב ואמרה: "כבוד הרב, יש לי שתי בנות. במשך השנים חסכתי כסף עבור הנדוניה שלהן, שאוכל לחתן אותן בבוא היום. האם עליי לתת את הכסף הזה כעת לבחורי הישיבה הרעבים?".
אמר לה רבי אלחנן: "עניי ביתך קודמין, מבשרך אל תתעלם. יש לך בנות, ואת מחויבת לדאוג להן קודם. אם תתני את הכספים הללו, במה תחתני אותן?! את פטורה מלתת!". האישה שמעה את הדברים ושבה לביתה. אבל למחרת היא הגיעה לרבי אלחנן עם צרור של כסף: "בבקשה, כבוד הרב, זה עבור הבחורים!".
עצר אותה רבי אלחנן ואמר: "רגע! הרי אמרתי לך שאת פטורה מלתת!".
"נכון", אמרה סבתי, "אני יודעת שאינני חייבת, אך מה אעשה, לא יכולתי לישון כל הלילה. לבחורי ישיבה אין מה לאכול, ולי יש כסף ביד. נכון שאני צריכה את הכסף הזה, אבל לא היום, וכאן יש בחורי ישיבה שצריכים אותו היום. החלטתי שאתן, וה' יעזור!".
השיב לה הרב: "את רוצה לתת את הכסף הזה לפנים משורת הדין? זה משהו אחר". אמר ראש הישיבה, והוסיף: "אני מברך אותך, שבזכות שדאגת לכבוד התורה, והתאמצת למרות שאת פטורה – תזכי שבזרעך יהיו תורה וגדולה במקום אחד".
סיים הרב וולפסון את סיפורו ואמר: "נו! אתה עדיין מתפלא איך זכינו לתורה וגדולה במקום אחד? הסבתא לקחה את הכסף שאין לה, והלכה ועשתה מעשה של מסירות נפש, והקב"ה בתמורה עשה לה ניסים!".
כאשר אדם מנדב ליבו למען השני ולמען ה' יתברך, מבטיחו הקב"ה שיראה ברכה והצלחה.
