הילד שלי לקח מזלג, הכניס אותו בתוך השקע ונהיה קצר. חושך. הנרות אמנם דלקו, אבל החשמל כבה. כשראיתי את זה, ניגשתי לילד, להפליא בו את מכותיי... "ופתאום תשעה ילדים צועקים לי: 'אבא! תהיה ברצ'ה!'
למחרת בבוקר, באתי שוב להתפלל באותו בית כנסת שבו מסרתי את הדרשה. בסיום התפילה ניגש אליי אברך, חייך אלי, ואמר לי: "כבוד הרב! אני ברצ'ה".
"נעים להכיר אותך" השבתי.
ושוב הוא חוזר ואומר: "אני ברצ'ה".
"הבנתי! קוראים לך ברצ'ה".
"לא! לא קוראים לי ברצ'ה, אבל אני ברצ'ה..."
"לְמַה כוונתך?" שאלתי.
והוא סיפר: "אתמול בלילה, מיד כשבאתי מבית הכנסת, הילד שלי לקח מזלג, הכניס אותו בתוך השקע ונהיה קצר. חושך. הנרות אמנם דלקו, אבל החשמל כבה. כשראיתי את זה, ניגשתי לילד, להפליא בו את מכותיי...
"ופתאום תשעה ילדים צועקים לי: 'אבא! תהיה ברצ'ה!'
קדש - אדם שרוצה לקדש את עצמו, ורחץ – אדם שרוצה לרחוץ את עצמו מחטאי העבר ולהתקדש, הדרך היא: כרפס – ראשי תיבות: כלל ראשון פה סגור.
היצר הרע מנסה להרוס לנו את ליל הסדר, את הלילה הקדוש והמרומם הזה. מה הוא עושה? הוא "נכנס" בתוך אחד הילדים, וגורם לו להתחיל להשתולל, להתפרע, ואז אביו יכעס עליו, ומי שכועס כמוהו כעובד עבודה זרה, והוא מאבד את כל המעלות הנשגבות שבאפשרותו להשיג בלילה הזה. שכן דרשו רבותינו מסמיכות הפסוקים (שמות לד, יז- יח): "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ", ו"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר", שמי שרוצה לשמור את חג המצות, צריך לדעת לא לכעוס. כלל ראשון פה סגור.
פעם סיפרתי בדרשה באחד מבתי הכנסת, בליל פסח לפני ערבית, את הסיפור שאני מספר תמיד על יהודי בשם ברצ'ה:
לברצ'ה הזה הייתה אשה שלא הייתה במאה אחוז בדעה שלמה.
זמן רב לפני חג הפסח ברצ'ה טרח טרחות רבות על המצות, שתהיינה כשרות בתכלית ההידור, על היין שיהיה משובח ומהודר, על המרור והחרוסת, ועל שאר צרכי החג.
לפני התקדש החג ערך בעצמו את שולחן הסדר, והלך לבית הכנסת להתפלל. אשתו נותרה בבית, ואז זה קרה:
כפתור חלוקה נתפס בלולאה של המפה. היא ניסתה לשחרר אותו, אך ללא הצלחה. ואז, בלי לחשוב הרבה, אמרה: "לא מעניין אותי כלום, אני הולכת לישון, אני חייבת לנוח", והתחילה ללכת לכיוון המיטה. כמובן שהיא משכה אִתָּהּ את המפה... כל בקבוקי היין נפלו על הרצפה ונשברו, המצות נפלו גם הן, והגרוע מכל היה שנרות השמן כבו. עלטה מוחלטת השתלטה על הבית.
היא נשכבה על מיטתה והחלה לצעוק בכעס נוראי: "מזמן כבר רציתי להתגרש ממנו. הוא אשם בכל. הוא לא יודע איך שמים מפה על שולחן. מיד אחרי פסח אני אזרוק אותו מהבית, אנחנו נתגרש".
ובזמן הזה בעלה, ברצ'ה, אומר הלל בבית כנסת. איזה התרוממות. איזה עלייה. יש בתי כנסת שנוהגים לרקוד בהם באמירת ההלל...
וכשהגיע הביתה...
שוד ושבר!
חושך מוחלט. כל הרצפה מלאה ביין ובשברי זכוכית. כולנו יודעים איזה בלאגן נוצר כשבקבוק אחד של יין נשבר ונשפך, קל וחומר כשמדובר בכמה בקבוקים... המצות על הרצפה, וכמוהן המרור והחרוסת. ואם כל זה לא מספיק: אשתו צועקת בכעס מהמיטה שהיא רוצה להתגרש ממנו...
ברצ'ה ידע: השטן, הוא היצר הרע, רוצה שהוא יכעס, שיצעק בחזרה על אשתו.
מה עשה ברצ'ה? נצר את לשונו, כלל ראשון פה סגור. תפס את המגב והתחיל לפנות את השברים. הלך לשכן, הביא ממנו אש, שם מצות חדשות, בקבוקי יין חדשים, מרור וחרוסת חדשים, וכעבור שעה וחצי, הכל היה נקי.
ולא זו בלבד אלא הוא גם פייס את אשתו, ואמר לה: "לא אָתְּ אשמה וגם לא אני האשם, זה יצר הרע שרוצה להכעיס אותנו, ואנחנו לא ניתן לו לעשות את זה".
לאחר שהתפייסה היא שאלה "מה נשתנה", והם עשו את הסדר בהתרוממות גדולה.
באותה שנה, האדמו"ר רבי אשר מסטולין זצ"ל, לאחר שסיים את הסדר הסתכל בנעשה בשמיים, ואמר למקורביו: "הסדר של אדמו"ר פלוני עשה רושם בשמים, הסדר של רב פלוני עשה רושם, וגם הסדר שלי עשה רושם. אבל הסדר של ברצ'ה עלה על כולם... הקב"ה וכל פמליה של מעלה היו בביתו. אתם יכולים להגיד לי מי זה ברצ'ה?" שאל.
סיימתי את הדרשה ואמרתי: "בלילה הזה יש להיות מודעים לכך שהיצר הרע ישתדל לספק לנו הרבה סיבות לכעוס, כי הוא רוצה שנאבד את כל מעלותיו של הלילה הנשגב הזה. לכן, גם אם ילד ישבור בקבוק, גם אם תישבר מצה – בשום אופן לא לכעוס!"
***
למחרת בבוקר, באתי שוב להתפלל באותו בית כנסת שבו מסרתי את הדרשה. בסיום התפילה ניגש אליי אברך, חייך אלי, ואמר לי: "כבוד הרב! אני ברצ'ה".
"נעים להכיר אותך" השבתי.
ושוב הוא חוזר ואומר: "אני ברצ'ה".
"הבנתי! קוראים לך ברצ'ה".
"לא! לא קוראים לי ברצ'ה, אבל אני ברצ'ה..."
"לְמַה כוונתך?" שאלתי.
והוא סיפר: "אתמול בלילה, מיד כשבאתי מבית הכנסת, הילד שלי לקח מזלג, הכניס אותו בתוך השקע ונהיה קצר. חושך. הנרות אמנם דלקו, אבל החשמל כבה. כשראיתי את זה, ניגשתי לילד, להפליא בו את מכותיי...
"ופתאום תשעה ילדים צועקים לי: 'אבא! תהיה ברצ'ה!'
"ברגע ששמעתי זאת - נשכתי את השפתיים, והחלטתי: כרפס, כלל ראשון פה סגור, אני ברצ'ה!
"אמרתי לילדים: 'תשמעו! אין לנו חשמל, הנרות בסוף החדר, כולם לוקחים את הכיסאות, יושבים ליד הנרות עם ההגדות על הברכיים, וכך נאמר את ההגדה'...".
סיים אותו אברך ואמר: "כבוד הרב! חמש-עשרה שנה שאני נשוי, ולא היה לנו ליל הסדר כל כך שמח, לא הייתה לנו כזאת התרוממות כמו שהייתה לנו השנה. גם הילדים שלי אמרו לי: 'אבא! ליל הסדר כזה עוד לא היה לנו'".
