הנכס שעמד שמם חודשים, וההעברה הבנקאית המסתורית שהזניקה את התשואה. הוא החזיק בנכס נדל"ן מבוקש בלונדון שלא הניב פרוטה, בזמן שבאמתחתו שכבו אלפי פאונדים של הנחת תיווך שקיבל בחלוקה ספק-חוקית

סיפורו המרתק של ר' י' שוורץ, שבעקבות שיעור הלכתי חד הרגיש צריבה בלב, מיהר להחזיר את הכסף כדי לשמור על ניקיון כפיים מוחלט – ונדהם לגלות שעות בודדות לאחר מכן שוכר שהציע מרצונו תוספת מדויקת של 2,500 פאונד, לצד חצי שנה מראש.

מדבר י' שוורץ מלונדון:
רגע לפני שאתם מחליטים להחליף איש מקצוע שעושה לכם עבודה טובה, כדאי שתחשבו עוד פעם. קשר רציף עם אותו בן אדם מעניק לכם עדיפות. אני, לשם דוגמה, פונה תמיד לאותו מתווך, שישיג לי את הנכס שאני מעוניין לקנות עכשיו. זהו מתווך מקצועי ואמין שלא שולף נכסים מהשרוול לפני שהוא בודק לעומק עד כמה הם מתאימים למטרה שלי, ומעסקה לעסקה אני קולט שהעסקה הטובה ביותר היא הקשר שלי איתו, ברוך ד'.
הוא מצידו מעריך את ההתמדה שלי, את ההקפדה לפנות דווקא אליו, ובאחת הפעמים שהוא תיווך לי נכס, הוא עשה לי הנחה ענקית על דמי התיווך: הנחה גדולה ומשמעותית של 2,500 פאונד. זה היה נחמד למדי, והיה נחמד עוד יותר, כאשר התברר שההנחה הזו לא הייתה חד פעמית. כאשר פניתי אליו שוב בבקשה לתיווך של שני נכסים, הוא נתן לי גם עליהם הנחה כזאת. אלא שהפעם הזו הייתה קצת שונה: הנכסים נרכשו בעבור מכר שלי, שידע שאני מתעסק בנדל"ן, וגם שמע ממני שיש לי מתווך מוצלח. הוא חשב, ובצדק, שאם אני אהיה זה שיפנה למתווך, הוא יתייחס לעניין ביתר רצינות.
עשיתי חשבון כזה: אילו המכר היה פונה ישירות למתווך, הוא לא היה מקבל את ההנחה, שהרי אני הוא הלקוח הוותיק ולא הוא. אם כך, ההנחות האלה מגיעות לי באופן אישי לגמרי, ומן הראוי שאהנה מהן!
אמרתי למתווך: "אני רואה שאתה מוכן לתת לי הנחה, אז אולי תיתן לי הנחה גדולה יותר על הנכס שלי, ולאחרים תיתן הנחה יותר קטנה?"
הוא הסכים בשמחה, ואמר שאין לו שום בעיה לחלק את ההנחה בכל צורה שהיא. ובכן, ביקשתי ממנו שיסדר את ההנחה כך, שמחציתה תהיה לי, ומחציתה למכר שקנה את הנכסים בפועל. הרגשתי עם זה בסדר גמור. השיקול שלי הרי היה הגיוני לחלוטין, ההסבר נשמע ממש טוב, ויכול להיות שגם יהיה מי שיגיד שלתווך בין קונה למתווך, גם זה משהו ששווה תשלום.
הכול היה טוב ויפה, עד שהשתתפתי בשיעור 'עסקים כהלכה'. אני משתדל ללמוד את הנושא, כי משא ומתן באמונה זה אל"ף-בי"ת של יהודי. בשיעור עלה הנושא של הונאה מכל מיני כיוונים, והובאו דוגמאות לדברים שעל פניהם נראים ממש בסדר. לובנו שם עניינים שעוסקים בתחום שלי, עד שבסוף השיעור הרגשתי לא בנוח. כבר לא הייתי בטוח שההתנהלות שלי נכונה. הבנתי שיכול להיות שההנחה כולה מגיעה למכר שלי, ושהמשחק שלי עם חלוקת ההנחות בצורה שנראית לי, גובלת בגזל.
אמרתי לעצמי: מחר אני מתקשר לדיין ושואל אותו האם מה שעשיתי היה כדין! אבל, אחרי שישנתי לילה כבר ידעתי בעצמי מה אני עושה, ולפנים משורת הדין, עוד לפני שהתקשרתי לדיין התקשרתי למתווך.
אמרתי לו: "תודה שהסכמת לחלק לי את ההנחות, אבל חשבתי על זה עוד פעם, ואני עושה לך עכשיו העברה של אלפיים וחמש מאות פאונד, ואת הסכום הזה תיתן למכר שלי, שתיווכת לו את שני הנכסים".
זהו. החזרתי את הכסף. לא יודע האם הייתי חייב, אבל הרגשתי שעשיתי מעשה טוב. הרי הקב"ה יכול לשלוח לי 2,500 פאונד בדרכים אחרות, באופן חלק, בלי שאלות ולא על חשבון אף אחד. ואכן, הקב"ה שלח לי.
בין הנכסים שקניתי יש נכס מוצלח במיוחד, חדש ויפה, הנמצא במקום מבוקש ביותר. בעת הרכישה הייתי בטוח שמיד יימצאו לו שוכרים, אך לא. הוא עמד לו ריק, יבש כעץ, ולא הטיף טיפה אחת של רווח. כלום.
זה היה מוזר. לא הצלחתי להבין מה חסר בנכס, שככה הוא שמם. גם חברת השיווק שטיפלה בו לא מצאה לזה הסבר. והנה, בדיוק באותו יום שהחזרתי את ההנחה, אחר הצוהריים התקשרו אליי מחברת ההשכרה וסיפרו לי בשורה טובה: נמצא שוכר!
לא סתם שוכר, אלא אחד שיודע להעריך את הנכס שהוא נכנס אליו. הוא בעצמו הציע 2,500 פאונד יותר מהמחיר המבוקש, ואף הקדים לשלם שישה חודשים מראש!
אני לא נכנס לדיון ההלכתי בנוגע למה שעשיתי. יש צדדים שונים בעניין, ובתנאים מסוימים זה בסדר לחלק את ההנחה, אבל אני נהגתי לפנים משורת הדין, והקב"ה הראה לי כמה הוא שמח עם ההחלטה שלי.

(גליון השגחה פרטית)