"היהודי הזה הציל את חיי": הקריאה המפתיעה שהרעידה את אולם החתונות בירושלים. כיצד הצליח בן לגלות את מעשי הגבורה הנסתרים של אביו דרך מכתב ישן, וכיצד הפך "אביש הירש" לאורח הכבוד הבלתי צפוי?
בשעת החתימה על 'התנאים' נכנס מר אביש הירש לאולם והחל אומר בקול רם ומצביע באצבעו כלפי אבי מורי ז"ל ואומר בשפת היידיש "דער איד האט מיין לעבן גערטאעוועט" ואתרגם לעברית "היהודי הזה הציל את חיי" וניגש לחבק את אבי מורי ז"ל.
רגע זה ריגש אותי מאד ונחקק בזיכרוני. בטוחני שישנם סיפורים נוספים, אולם ברצוני לפרסם סיפור זה משני טעמים. האחד, שיהיו דברים אלו לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל. והשני, שסיפור זה יהיה מוסר השכל לדורות הבאים, בדאגה האמיתית לגורלו של כל יהודי ויהודי.
מכתב נפלא הגיע למערכת "מאורות דף היומי" ומפרסמים אנו אותה ברשותם האדיבה:
לכבוד "מאורות הדף היומי".
ברצוני שיתף אתכם בחוויה מרגשת שנגעה לליבי עמוק. במהלך ההתארגנות לקראת חתונת בני, שהתקיימה בשנת תשנ"ז, סייעתי לאבי מורי ז"ל בסידורים האחרונים. כשפתחתי את אחת המגירות שלו, נפל לידי מכתב מרטיט, וזהו תרגומו:
יום א' פרשת ויקהל-פקודי, ברוקלין תשמ"ג
לכבוד האיש הנכבד מאד, מר יחזקאל עקשטיין נ"י, לאוי"ט.
עז רצוני לכתוב לך אודות אירוע שהייתי נוכח בו, אשר אירע ביום כיפור תש"ג במחנה 'פלאשוב' הסמוך לקראקא. הקבוצה שלנו מנתה כחמישים איש. אנשי האס-אס ימ"ש הגיעו בדרישה לספק להם 100 קורבנות אדם יהודיים במטרה לרצוח אותם בירי. תחילה תפסו הגרמנים בעצמם אנשים ברחובות, אולם כדי למלא את המכסה הם פנו ל-O.D (שירות הסדר היהודי) ודרשו שיספקו להם אנשים נוספים.
זכורני כמו זה עתה, איך שמי שעמד בראש ה .A.D ששמו היה ש. [הערת העורך - במכתב מופיע השם המלא, אך מאחר שאין בידינו את הכלים לברר את הדבר, ועקב אי הנעימות, בלשון המעטה, העלולה להגרם לאנשים בעלי שם זהה, השמטנו את השם המלא]. הופיע אצלנו יחד עם קבוצת אנשי ה .A.D כדי לערוך סלקציה, ולחפש בינינו את היהודים חלושי הגוף. אולם, כולנו כאחד התאמצנו במיוחד לעבוד קשה כדי להערים עליהם. פני היו חיוורות ביותר בגלל צום היום, ואותו ש. הורה לי באצבעו לצאת מתוך הקבוצה וכן לעוד אחד מהקבוצה, ששמו נשכח ממני, כדי להובילנו לירי.
אתה מר עקשטיין הכנסת את עצמך לסכנת חיים והתחלת להתעמת מילולית עם אותו ש. עד שעלה בידך להחזירנו לתוך הקבוצה, ואף אחד מתוך אותה הקבוצה לא הובל לירי. אתה הצלת ממש את חיי כמו את חייהם של כל הקבוצה.
מאוחר יותר, נכנסת לצריף המיוחד בו אוכסנו מאה יהודים שיועדו להובילם לירי, ועקרת קורת עץ ששימשה כרצפה, ודחפת פנימה את אחד היהודים ועל ידי כך ניצלו חייו באותה שעה.
מוכרחני לציין ולהדגיש, כי מעולם לא היה שום היכרות ביני ובין היהודי הנ"ל ובין מר עקשטיין!!
לקראת ערב, לאחר שחוסלו בירי מאה הקורבנות לעגמת נפשנו, ראינו איך שאנשי האס. אס. צועדים לעבר המטבח כדי לזלול ולסבוא, ואז הופעת אצלנו כשארשת רצינות נסוכה על פניך, ופנית בשאלה: "למי מבינינו יש מחזור? הרי היום הוא יום כיפור".
לאחר שקיבלת מענה שלילי, דאגת לקבל מחזור ממקום כל שהוא. לא זו בלבד, כשכולנו כאחד סירבנו, מטעמים מובנים, לשמש כשליח ציבור, נגשת ועברת לפני התיבה לתפילת מנחה ולתפילת נעילה, ואנו כולנו ענינו אחריך מילה במילה.
אני מלא תקווה מר עקשטיין, כי כל מאורע זה עדיין זכור לך. דע לך, כי אתה חרוט עמוק עמוק בתוך ליבי, לעולם לא אשכח אותך, ותמיד תמיד, אהיה לך אסיר תודה, כי את חיי אני חב לך.
אני מאחל לך פסח כשר ושמח כל טוב והצלחה רבה.
שלך המברך אותך אביש הירש
בקוראי את הסיפור התרגשתי מאד וניסיתי במשך השנים לשוחח עם אבי בעניין זה והוא דחה אותי בהינף יד בגילוי רצונו שאינו מעוניין לשוחח בנושא זה. בגלל סירבו לפרט ולהרחיב בעניין, התקשתי מאד לאתר את שולח המכתב מר "אביש הירש".
בסופו של דבר איתרתי את שולח המכתב דרך ילדיו שנמצאים בארצות הברית. החלטתי להזמינו לחתונת בני שנערכה בירושלים ללא ידיעת אבי.
בשעת החתימה על 'התנאים' נכנס מר אביש הירש לאולם והחל אומר בקול רם ומצביע באצבעו כלפי אבי מורי ז"ל ואומר בשפת היידיש "דער איד האט מיין לעבן גערטאעוועט" ואתרגם לעברית "היהודי הזה הציל את חיי" וניגש לחבק את אבי מורי ז"ל.
רגע זה ריגש אותי מאד ונחקק בזיכרוני. בטוחני שישנם סיפורים נוספים, אולם ברצוני לפרסם סיפור זה משני טעמים. האחד, שיהיו דברים אלו לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל. והשני, שסיפור זה יהיה מוסר השכל לדורות הבאים, בדאגה האמיתית לגורלו של כל יהודי ויהודי.
דוד עקשטיין בלגיה
