השולחן היה ערוך, הילדים המתינו, ואז הגיעה הבשורה: "אין דגים לשבת". המבחן המפתיע בליל שבת, ואיך הכנה מוקדמת של שמונה דקות בטלפון הפכה רגע של אכזבה פוטנציאלית לסעודה עם "מעין עולם הבא"...

סיימתי להאזין לסיפור המרתק וחזרתי לעסוק בהכנות לשבת. כששבתי מבית הכנסת בליל שבת בלוויית ילדי, קיבלה רעייתי את פני בפנים נפולות... לבי הלם בפראות, לא ייתכן שאני הולך לשמוע שחתול אכל לנו את הדגים, זה היה קצת יותר מדי עבורי בשביל היום הזה... אמנם הימים ימי מלחמה היסטוריים, אך אנו לא מתגוררים בבקתה בלעמבערג, ואני לא צדיק נסתר.

רעייתי רמזה לי לגשת הצידה ועדכנה אותי בלחש: "השבוע תבנית הדגים נשכחה במקרר... הדגים לא נאפו, ואין לנו דגים לשבת".

מספר הר"ר שמשון פרוטובין מבית שמש:

בתקופת המלחמה, ובפרט מאז האירועים המשמעותיים בסביבת מגורי בבית שמש, מצאתי את עצמי שבוי בקסמם המפוקפק של קווי החדשות למיניהם. מחייג הייתי לקו פלוני, מלקט פירור מידע, עובר לקו אלמוני כדי לשמוע עוד חצי עדכון, וחוזר חלילה. הרגשתי איך הזמן היקר שלי חומק בין האצבעות ומתכלה לריק על מזבח "העדכונים" התכופים מהזירות השונות, אך הסקרנות גוברת על ההגיון.

בתחילתו של השבוע האחרון החלטתי "עד כאן" – הענין עבר את גבול הטעם הטוב. קיבלתי על עצמי, בלי נדר, שבימים הקרובים אני לא מחייג לשום קו שמספק חדשות.

ביום שישי האחרון כבר הרגשתי מנותק יתר על המידה. "רק פעם אחת ויחידה", אמרתי לעצמי, וחייגתי ל"קו המידע" כדי לשמוע עדכון אחרון לפני שבת. ואז, כמנהגו הנאה של ר' איצ'ה מידי פעם, תחת לשמוע עדכון חדשות הגעתי לשידור של שיחה בת 8 דקות מאת המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א. אמרתי לעצמי: "מה' יצא הדבר, שלאחר שבוע של התנזרות מחדשות, ברגע שאני מתקשר אני מקבל שיחת חיזוק במקום עדכון אקטואליה". החלטתי להקשיב לסיפור המרתק.

סיפר ר' מיילך שליט"א בשם גאב"ד ירושלים הרה''ג ר' משה אריה פריינד זי"ע ששמע מחמיו:

פעם נסע עם רעיו לשפוך שיח על קברי הצדיקים באירופה, וובהגיעם לבית החיים העתיק בעיר לעמבערג, ראו מצבה שעליה חרוט "פה נטמן פלוני בן פלוני צדיק נסתר", ויתמהו האנשים מי האיש הטמון כאן ומה מעשיו. פנו אל הנהלת החברה קדישא לפתוח בפניהם את פנקסי החברה הנושנים, ומצאו שכך היה מעשה:

רבה של לעמבערג, צדיק נשגב וקדוש עליון, הלך כדרכו לטבול בערב יום השבת. בעודו עומד בבית המרחץ ניגש אליו אחד מיהודי העיירה, שהיה עני מרוד, והיכהו חלושות על כתפו עם המטאטא שבידו ואמר לו: "הנה בשבוע זה התענית 'תענית הפסקה' משבת לשבת, דע לך שגם אני צמתי כן. אמנם דע לך – הוסיף ואמר – שבאם תבוא בליל שבת ותשמע שחתול אכל את הדגים שהיו מוכנים עבורך ותעלה חמתך ותבוא לידי משהו של כעס, שוב אין שום ערך לכל ה'תענית הפסקה' שצמת".

ויהי כבוא הרב לביתו בליל שבת הבחין הרב בכעין עננה על פניה של הרבנית. קידש הרב על היין וכבר באה שעת אכילת הדגים, ואז אמרה לו הרבנית בפנים נפולות שחתול חדר לחדר התבשילים ואכל את הדגים… ומצטערת היא צער רב על שכה עלה לו אחר שבוע שלם של תענית. נזכר מיד הרב במה שאמר לו העני בבית המרחץ, ולא העיב צל של כעס או עצבות על שמחת השבת. או אז הבין שזה העני אינו איש פשוט כלל וכלל, וודאי קדוש עליון הוא.

שלח אליו הרב את משמשו. אמר לו מיד ה"צדיק נסתר": "הנה בשעה שצדיק נסתר בא לידי גילוי עליו להסתלק מן העולם תיכף ומיד". השיב המשמש את הדברים אל הרב. כשמוע הרב את דבריו רץ בזריזות אל ביתו של ה"צדיק נסתר" כדי לזכות ולהקביל פניו, אבל כבר לא הספיק לדבר עמו לאחר שכבר שבק חיים לכל חי. לאור מעשה זה טמנוהו בחלקה חשובה, וחרטו על מצבתו בציווי הרב: פה נטמן פלוני ופלוני צדיק נסתר.

סיימתי להאזין לסיפור המרתק וחזרתי לעסוק בהכנות לשבת. כששבתי מבית הכנסת בליל שבת בלוויית ילדי, קיבלה רעייתי את פני בפנים נפולות... לבי הלם בפראות, לא ייתכן שאני הולך לשמוע שחתול אכל לנו את הדגים, זה היה קצת יותר מדי עבורי בשביל היום הזה... אמנם הימים ימי מלחמה היסטוריים, אך אנו לא מתגוררים בבקתה בלעמבערג, ואני לא צדיק נסתר.

רעייתי רמזה לי לגשת הצידה ועדכנה אותי בלחש: "השבוע תבנית הדגים נשכחה במקרר... הדגים לא נאפו, ואין לנו דגים לשבת".

בביתי נהוג להכין את הדגים ביום שישי בבוקר, להניחם כשהם מתובלים בתבנית במקרר, ולהכניסם לתנור שעה לפני כניסת השבת כדי שיהיו טריים וחמים לכבוד שבת. השבוע שכחתי להכניס את התבנית לתנור... או אז הבנתי בדיוק לאיזו מטרה כיוונו אותי מהשמים להקשיב לסיפורו של ר' מיילך. הייתה זו הכנה מושלמת לרגע המבחן הנוכחי.

לא זו בלבד שלא כעסתי, אלא שרוחי לא נפלה. שלפתי מהמזווה קופסת שימורי דג טונה, קראתי לילדים לעמוד סביבי וסיפרתי להם בהתרגשות את הסיפור על הרב מלעמבערג והצדיק הנסתר. לאחר מכן עדכנתי אותם שהיום אין לנו דגים כהרגלנו, הראיתי להם את קופסת הטונה ואמרתי: "אלו הדגים ששלח לנו השם יתברך היום לשבת, בואו ונשמח בשמחת השבת!". הנחתי את הטונה במרכז השולחן, ונעמדתי עם ילדי לרקוד מסביב לשולחן בשירת "שבת שלום ומבורך" אחר המשכנו בשירי שבת נוספים של כיסופין והתרוממות הנפש. לאחר מכן התיישבנו לסעודת שבת במצב רוח מרומם, כשהטונה מחליפה את הדגים הטריים.

אמנם, זו הפעם טעמתי בטונה טעם של מעין עולם הבא!

(גל' בטחוני בצורי להרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א)