ושמע רבנו את דבריו היוצאים מן הלב ולא יכול להתאפק לכל הנצבים עליו ויתן קולו בבכי ועיניו הקדושים זלגו דמעות
טעיתי בחשבוני ועלה בחשבוני שיום הכפורים חל ביום ג' לשבוע, וביום ב' כאשר הי' יום הכפורים לכל ישראל דמיתי אני שהוא ערב יום הכפורים ואכלנו אני ובני ביתי סעודות, כמו שנוהגין לאכול ולשתות כמצות היום בערב יום הכפורים, ואחר צהרים נסענו בעגלה אל הכפר הסמוך ששם הי' מנין עשרה, להתפלל שם בציבור ולהתענות שם ביום הכפורים, וכאשר באנו אל המקום, כבר פנו היום ונטו צללי ערב ומהרנו לבא לבית התפלה להתפלל תפלת כל נדרי בציבור, וכאשר נכנסתי לבית התפילה נבהלתי מאד, יראה ורעד אחזתנו ותכסנו פלצות, אני באתי להתפלל תפלת כל נדרי ומצאתי שהציבור מתפללין תפלת נעילה, הנשמע כזאת?!
מספר אחד מחסידי ספינקא שהסתופף בצל רבו הרה"ק ה'אמרי יוסף' מספינקא זי"ע בעדות אישית:
היה זה ביום ו' לחודש אלול [שחל ביום שבת] בשנת תרנ"ט, זכיתי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו של מורי ורבי הרה"ק בעל האמרי יוסף מספינקא זצ"ל, היו שם אנשים רבים שבאו מרחוק ומקרוב לחסות בצל תפלתו ולקבל ברכותיו של רבינו זי"ע.
וכאשר כתב הגבאי מוה"ר חיים את הפתקאות [-קוויטלאך] במוצש"ק, היה ביננו איש אחד קטן וחלש ואמר להגבאי שלא יכתוב בהפיתקא שלו שום דבר, רק שהוא מבקש תשובה על חטאתו אשר חטא. ומה הוא החטא שאלהו הגבאי? - לא אוכל לפרסם את החטא הזה ברבים, כי הבושה תכסה פני להתודע ולהגלות בפומבי עבירה גדולה כזו שלא אירע עוד מעולם לשום איש ישראל, חפץ אני להגיד את החטא הזה רק באזני רבינו מספינקא, הגבאי כתב בפיתקא כדבריו. כשכל האנשים שהיינו אז אתו בבית מסוקרנים איזהו עבירה יכולה להיות שלא עבר עליה שום בר ישראל.
ובקשנו את הגבאי, הפותח שער אשר בעם, שיפתח את הדלת ויתן רשות להאיש הזה לכנוס בראשונה, ויניח גם את הדלת פתוחה במקצת בכדי שנוכל לשמוע את הדבר, וכך היה, האיש הלז נכנס ראשונה במלכות, והושיט את הפיתקא לידי רבינו, רבינו לקח מיד האיש את הקוויטעל ואף כי לא הי' נכתב בו רק דברים אחדים, בכל זאת הביט בו רבינו רגעים אחדים. אחר כך שאל מה הוא החטא אשר אתה מתחרט עליו, ורוצה אתה על כך דרך תשובה.
התוודה האיש אמר: "אשתקד לא התעניתי ביום הכפורים"!
- ומדוע לא התענית? שאלו רבינו. ויען האיש ויאמר: מעשה שהיה כך היה, אני דר בכפר אחד אשר על ההרים סביבות זיבענירגען, ואין נמצא עוד איש יהודי בכפר, רק אני לבדי, ובשנה העברה הי' יום כיפור ביום ב' בשבוע, ואני טעיתי בחשבוני ועלה בחשבוני שיום הכפורים חל ביום ג' לשבוע, וביום ב' כאשר הי' יום הכפורים לכל ישראל דמיתי אני שהוא ערב יום הכפורים ואכלנו אני ובני ביתי סעודות, כמו שנוהגין לאכול ולשתות כמצות היום בערב יום הכפורים, ואחר צהרים נסענו בעגלה אל הכפר הסמוך ששם הי' מנין עשרה, להתפלל שם בציבור ולהתענות שם ביום הכפורים, וכאשר באנו אל המקום, כבר פנו היום ונטו צללי ערב ומהרנו לבא לבית התפלה להתפלל תפלת כל נדרי בציבור, וכאשר נכנסתי לבית התפילה נבהלתי מאד, יראה ורעד אחזתנו ותכסנו פלצות, אני באתי להתפלל תפלת כל נדרי ומצאתי שהציבור מתפללין תפלת נעילה, הנשמע כזאת?!
המשיך המתוודה לספר: אני ואשתי וכל ילדי הבאים אתי, לא עזבנו את בית התפלה ונשארנו שמה כל אותו הלילה וכל יום המחרת עד הערב ועשינו לנו את יום הכפורים שלנו, ממחרת יום הכפורים לא אכלנו ולא שתינו וכמו ביום הכפורים ממש.
אבל כיון שביום הכיפורים שחל לכל ישראל לא התעניתי, לכן מבקש אני לשוב בתשובה על העוון הזה.
שאלו רבינו: ומדוע לא ראית בלוח מתי חל יום הכפורים? אין לי לוח ענה האיש.
והיה כאשר כלה האיש לספר את אשר קרהו, ושמע רבנו את דבריו היוצאים מן הלב ולא יכול להתאפק לכל הנצבים עליו ויתן קולו בבכי ועיניו הקדושים זלגו דמעות, ויסב פניו אל הקיר והתחיל להתפלל ולומר:
"רבונו של עולם! רחם על עמך ישראל, ושְלח להם את הגואל צדק ופְדם מן הגלות המר הזה, הבט נא וראה, איך עמך ישראל מפוזרים בין העמים. וכדי שיוכל האיש הזה לפרנס את בני ביתו מוכרח הוא לשבת בין ההרים בין ערלים, ואינו יודע מתי חל יום הכפורים.
השי"ת רחם עלינו וקבץ נדחי ישראל וישובו לארצם כמקדם, ואז יכירו וידעו כולם לעבדך באמת כאשר עם לבבם, תפלה זו התפלל רבינו כמה פעמים, וחזר ושנה ושלש בה פעם אחר פעם, ובכל פעם בבכי ובדמע.
מספר החסיד: כאשר ראיתי החיזיון הזה, אמרתי בחשאי לחברי שהיו עומדים סמוך אצלי, הביטו וראו ענין נפלא, תלמיד בא לפני רבו ומבקש שיורהו דרך תשובה, והרב בעצמו שב בתשובה ובוכה במקום התלמיד.
והיה ככלותו להתפלל, החזיר פניו אל העם אשר היו שם בביתו, כשפניו שוחקות ואמר: "רבותי! האיש הזה הלך להתפלל תפלת כל נדרי, ומצא הקהל מתפללין תפלת נעילה, מה אעשה לו אם אגזור עליו שיתענה הלא אין בו כח להתענות, ואם אומר לו שיתן צדקה הלא אין ידו משגת אפילו לקנות לו לוח, הרחום יכפר עונו אפילו כך, ובפרט שהאיש הזה התענה ביום שאחר יום הכפורים".
סיים רבינו כשהוא פונה לאיש הכפרי ואמר לו: "התשובה שלך תהי' אשר מהיום והלאה בכל שנה ושנה, כאשר יגיע חודש אלול תשתדל להיות בין ישראלים ויהודים, ותשאל מתי יהי' יום הכפורים ומתי חל יום א' דראש השנה ותתחיל למנות מיום א' דר"ה יום אחד, וביום ב' דר"ה יום שני, ותהי' מונה והולך עד יום העשירי, והיום אשר יהי' יום העשירי מיום א' דר"ה הוא יהי' יום כיפור, וחוץ לזה לא תמנע עצמך מלשאול באיזה יום בשבוע יהי' יום הכפורים. וכה תנהג כל ימיך משך כל הזמן שתדור לבדך בכפר, וקבל האיש עליו את התשובה הזאת, והלך לדרכו לשלום.
