חבש זה כובעו של זה וזה את כובעו של זה, ולא חשו ולא הרגישו כלל בדבר, על אף שמגבעתו של הרב מדעברעצין היתה נאה ויפה ועושה רושם מכובד, ולעומת זאת, מגבעתו של ה"לבושי מרדכי" היתה בלויה ומיושנת...
כל כך היה הרב ממאדע מופרש מענייני העולם, שגם לאחר שנודע לו מן החילופין, לא הרגיש כלל כי הכובע שלו היה גרוע הרבה מן הכובע שבא לידו בהחלפה, וסבר, כי כמו שהוא מרוצה בכובעו של הרב מדעברעצין, כן מרוצה הרב מדעברעצין בכובעו שלו.
מובן כי הרב מדעברעצין נענה לבקשתו של הרב ממאדע ונאות למחול על שלו ולהותיר את ההחלפה על כנה, כי גם הוא לא היה מביט כלל על עניני יופי חיצוני, ולא חש כי הכובע הזה גרוע מכובעו הקודם, ואינו נאה כראוי לפי כבודו. אלא שבני דעברעצין לא נתנוהו לילך בכובע מיושן ובלוי, ומיהרו לקנות לו כובע אחר חדש תחתיו, כי לא היה זה לפי כבודם, שרבם יחבוש כובע כזה.
הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ וגו' וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ (כב, א-ב).
פעם אחת התקיימה בהונגריא "אסיפת רבנים", שבה השתתף גם הגה"ק רבי מרדכי לייב ווינקלר אב"ד מאדע בעל ה"לבושי מרדכי", מגדולי הדור המפורסמים. בטרם נכנסו הרבנים לאולם הדיונים, הסירו את מגבעותיהם מעל ראשם והניחום מחוץ לאולם.
בתום ההתכנסות, יצאו כולם, ונטלו איש איש מגבעתו, ובטעות נטל הגאון בעל ה'לבושי מרדכי' את מגבעתו של הגה"ק רבי שלמה צבי הכהן שטראסר זצ"ל אב"ד דעברעצין, ואילו הרב מדעברעצין נטל את המגבעת של ה"לבושי מרדכי".
חבש זה כובעו של זה וזה את כובעו של זה, ולא חשו ולא הרגישו כלל בדבר, על אף שמגבעתו של הרב מדעברעצין היתה נאה ויפה ועושה רושם מכובד, כיון שדעברעצין היתה עיר גדולה ומפותחת ובקהילתה היו הרבה בעלי ממון, ולעומת זאת, מגבעתו של ה"לבושי מרדכי" היתה בלויה ומיושנת, וההבדל ביניהם היה ניכר לעין כל אדם, אלא ששני גאוני עולם אלו, מחמת רוב דביקותם בתורה ופרישותם מהבלי תבל, לא עמדו על הטעות עד לאחר זמן.
כשנודעה טעות החילופין, שיגר הרב ממאדע איגרת לידידו הרב מדעברעצין, שאליבא דאמת כיון שלקחו במקח טעות אחד את כובעו של האחר, מוטל עליהם להחליף את הכובעים ביניהם [עי' חו"מ סי' קלו סעיף ב: נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה, לא ישתמש בהם. הגה: וכשיבוא בעל החפץ צריך ליתן החפץ לבעליו אע"פ ששלו נאבד עיי"ש], אבל מאחר וכובעו של הרב מדעברעצין הולם את ראשו הוא, לבטח אף כובעו שלו תואם את מדת ראשו של הרב מדעברעצין, ואם כן "הפוכי מטרתא למה לי" (עי' כתובות קי.) – לשם מה נטרח טרחה מיותרת לשלוח שתי הכובעים מכאן לשם ומשם לכאן כשאין שום ריווח בדבר – לכן מוחל הוא על הכובע שלו והוא מעניקו במתנה להרב מדעברעצין, ובקשתו מהרב שימחל אף הוא על כובעו ויעניקו לו במתנה.
כל כך היה הרב ממאדע מופרש מענייני העולם, שגם לאחר שנודע לו מן החילופין, לא הרגיש כלל כי הכובע שלו היה גרוע הרבה מן הכובע שבא לידו בהחלפה, וסבר, כי כמו שהוא מרוצה בכובעו של הרב מדעברעצין, כן מרוצה הרב מדעברעצין בכובעו שלו.
מובן כי הרב מדעברעצין נענה לבקשתו של הרב ממאדע ונאות למחול על שלו ולהותיר את ההחלפה על כנה, כי גם הוא לא היה מביט כלל על עניני יופי חיצוני, ולא חש כי הכובע הזה גרוע מכובעו הקודם, ואינו נאה כראוי לפי כבודו. אלא שבני דעברעצין לא נתנוהו לילך בכובע מיושן ובלוי, ומיהרו לקנות לו כובע אחר חדש תחתיו, כי לא היה זה לפי כבודם, שרבם יחבוש כובע כזה.
