וֶהְיֵה בְּרָכָה: יהודי מביתר קיבל הלוואה בתנאים קשים, החלטתו לוותר על דין תורה ו"לשחרר" את כסף היועץ שפישל, הובילה לזרם של ישועות כלכליות מפתיעות

עברו כמה ימים. נרגעתי. דרך אגב, זו עצה טובה לכל דבר מכעיס: לפעמים כמה ימים עוזרים לבן אדם לראות את המצב במבט מפוכח. אף פעם לא כדאי לפעול מתוך דחף רגעי.

חשבתי לעצמי: למה לי לגשת לדין תורה, ולכלות את זמני וכוחי בשביל סכום של כמה אלפים? גם אם הסכום הזה צריך להיות שלי, אתן אותו ליועץ, והקב"ה יחזיר לי אותו בדרך כלשהי.

מספר יהודי מביתר:

קניתי דירה בטאבו משותף, ולשם כך היה עליי להביא הון עצמי בסכום גבוה, יותר מהנדרש בשביל רכישת דירה רגילה. שאלתי והתייעצתי עם אנשים איך משיגים את ההון העצמי הלזה, וכך הגעתי ליועץ משכנתאות מסוים. הוא אמר לי שהוא יוכל להשיג בעבורי הלוואה מהבנק, שתעזור לי להגיע לכל הסכום ביד ומיד.

הלוואה צריך להחזיר, וידעתי שתנאי התשלום עומדים ללוות אותי בשנים הבאות. לכן ביקשתי ממנו שינסה להגיע לפריסת תשלומים של שמונה עשרה שנה, כדי שהסכום שיצא מחשבוני מידי חודש יהיה אפשרי ומתאים ליכולת הכלכלית שלי. על הבקשה הזו חזרתי שוב ושוב, בטלפון ובחוזה. במהלך הדברים התניתי את התשלום על טרחתו, בכך שיצליח לפרוס את התשלומים לשמונה עשרה שנה.

אין לי מושג האם היועץ עשה כל שביכולתו או פחות מכך, כך או כך, הוא השיג לי הלוואה בפריסת תשלומים לעשר שנים בלבד. מה שאומר, שסכום גדול מאוד יצא מחשבוני כל חודש. סכום שידרוש ממני מאמץ מעל ומעבר למה שתכננתי.

אמרתי לו, "מה עשית? דיברנו על פריסה לשמונה עשרה שנה, לא לעשר!" "אתה רוצה להחזיר את הכסף ולבטל את הפעולה? זה עדיין אפשרי", ענה לי היועץ. "גם את זה אני לא יכול לעשות", הבהרתי. "אני צריך את הכסף בדחיפות, כך שאני מוכרח את ההלוואה עכשיו. את הזמן שהיה לי עד עכשיו, בזבזתי על ההמתנה לך, ובינתיים לא דיברתי עם שום יועץ אחר. הבעיה היא שלא עמדת בתנאים שדיברנו עליהם, ולא זה המוצר שביקשתי".

ההמחאה – תשלום על שכר הטרחה של היועץ – כבר נמסרה לו. 7,200 ₪ טבין ותקילין. "ובקשר לצ'ק", המשכתי לומר, "חכה עם זה. אני צריך לברר הלכתית כמה באמת מגיע לך, אם בכלל". הייתה לי תוכנית לגשת לדין תורה, ולברר ברצינות את העניין.

עברו כמה ימים. נרגעתי. דרך אגב, זו עצה טובה לכל דבר מכעיס: לפעמים כמה ימים עוזרים לבן אדם לראות את המצב במבט מפוכח. אף פעם לא כדאי לפעול מתוך דחף רגעי.

חשבתי לעצמי: למה לי לגשת לדין תורה, ולכלות את זמני וכוחי בשביל סכום של כמה אלפים? גם אם הסכום הזה צריך להיות שלי, אתן אותו ליועץ, והקב"ה יחזיר לי אותו בדרך כלשהי. הרי לא ייתכן שדבר שצריך להגיע אליי לא יגיע אליי.

התקשרתי ליועץ ואמרתי לו, "תקשיב, חשבתי על זה. בסך הכול התאמצת בשבילי והבאת לי את ההלוואה מהבנק. אתה יכול להפקיד את הצ'ק". נפרדנו כידידים.

באותה תקופה קיבל קרוב משפחתי סכום של כחמישים אלף ש"ח, כפיצויים על פציעה של ילד. מסיבות השמורות עימו הוא החליט שלא להשתמש בכסף לעצמו, אלא לחלקו לצדקה. כך זכיתי בשיחת טלפון ממנו, בה הוא ביקש להעביר לי שלושת אלפים ש"ח.

בקשה להחזר מס ששלחתי כבר מזמן, נענתה לפתע, וכך נכנסו לחשבוני עוד אלפיים שקלים חדשים. שתי אלפיות נוספות הגיעו כבונוס מהעבודה של אשתי.

כך חזרו לחשבון הבנק שבעת אלפים שקלים חדשים. מאתיים נוספים כנראה הגיעו בלי ששמתי לב... ואני הרווחתי מכל הכיוונים: יועץ המשכנתאות קיבל את שלו, בבית הדין התפנה מקום לדיון הבא, ובסופו של דבר, בעוד עשר שנים יהיה נחמד מאוד לגלות שסיימתי לשלם את ההלוואה. הרי בטוח שהקב"ה ייתן לי כל מה שאצטרך בשביל שאסתדר עם זה.

(גליון השגחה פרטית)