כיצד המשפט "בזכות רבי שלום הגדול" שנאמר בבית האבלים ב-1:30 בליל שישי, עורר גלים של התרגשות וחשף את סוד חייו ומסירותו של המנוח למנהג קדום.
ברגע שהמילים נאמרו הושלך הס. נראה היה כאילו מטען רב עוצמה הושלך אל חלל החדר. כל האבלים והנוכחים השתתקו באחת, והביטו בי במבט מוזר שאותו התקשיתי לפענח.
מישהו הזעיק את האלמנה מהמטבח, ובקול נשנק מהתרגשות היא סיפרה: בעלה המנוח, ר' משה דוד, הקפיד מאוד לומר את המשפט הזה בכל ליל שישי משך כל השנים. לא זו בלבד, אלא שבליל שישי האחרון לחייו, כשהדיבור כבר ניטל מפיו, הבחינו שהוא מתאמץ מאוד לומר משהו. הנוכחים הבינו שהוא מתאמץ לקיים את מנהגו בכל מחיר, והם אמרו עמו יחד את המשפט: "בזכות רבי שלום הגדול נזכה לשבת מבורכת!"
מספר הר''ר מאיר יחיאל הלשטוק, ביתר:
יש סגולה מפורסמת בשם''דער גרויסער רבי שלום'' "רבי שלום הגדול" ה''ה הרה''ק ר' שלום שכנא מפראהביטש אביו של רבי ישראל מרוז'ין, ונכדו של המגיד הק' ממעזריטש, להזכיר את שמו בליל שישי, כסגולה לשבת מרוממת. וכך נוהגים במרוצת הדורות חסידי רוז'ין ואנשי מעשה.
ישנו קו טלפון של חסידי באיאן בשם ''האספו'', שבו יש מדי שבוע סיפור חדש הקשור ל''רבי שלום הגדול'' ואני משתדל להתקשר לקו מדי ליל שישי ולשמוע את הסיפור. בנוסף, בכל ליל שישי אני נוהג להתקשר אל חבר יקר, חסיד בעלזא ושמו ר' שלום קליין, ואומר לו את הנוסח המקובל: "דער זכות פון דער גרויסער רבי שלום זאל מגין זיין, א געבענטשטער לעכטיגער שבת" "בזכות רבי שלום הגדול תהיה לנו שבת מאירה ומבורכת!"
בליל שישי פרשת כי תצא, התקשרתי כמנהגי לידידי רבי שלום קליין, אך הוא לא ענה. ניסיתי שוב ושוב, ופעם אחת, כשהוא כבר ענה, השיחה התנתקה מיד.
חלפו כמה שעות, ואני יצאתי כמנהגי ללימוד בכולל חצות בירושלים עיר הקדש. בדרך כלל אני יורד מהאוטובוס בתחנת רחוב שמגר וצועד משם ברגל לכולל. אלא שהפעם, שלא כמנהגי, נרדמתי בנסיעה ומצאתי את עצמי בקרית בעלזא.
ירדתי מהאוטובוס, ואז נתקלתי במודעת אבל על יהודי בשם ר' משה דוד קליין שנפטר בגיל 65. עלה משום מה בדעתי, שמא מדובר באחיו של ידידי ר' שלום קליין? ואם כך, ייתכן שזו הסיבה לכך שרבי שלום אינו מגיב לשיחות – הוא יושב שבעה על אחיו, ועלי לעלות לנחמו!
השעה הייתה כבר 1:30 אחר חצות, אך למרות זאת, החלטתי לגשת למקום ולראות שמא יש שם עדיין אנשים ערים. עליתי אל הבית, ואכן, הדלת הייתה עדיין פתוחה ואנשים יושבים ומנחמים... מהר מאד התברר כי ''כמה קליין איכא בשוקא''[2] מדובר במשפחת קליין אחרת, שאינה קשורה כלל לידידי ר' שלום... מכיוון שכך, החלטתי לקיים בזריזות מצוות ניחום אבלים ולהמשיך בדרכי. ניגשתי מול האבלים ואמרתי כמקובל: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".
בטרם צאתי מהפתח, הוספתי כמנהגי הקבוע של ליל שישי: "ויעזור השם שבזכות רבי שלום הגדול נזכה לשבת מבורכת!"
ברגע שהמילים נאמרו הושלך הס. נראה היה כאילו מטען רב עוצמה הושלך אל חלל החדר. כל האבלים והנוכחים השתתקו באחת, והביטו בי במבט מוזר שאותו התקשיתי לפענח.
מישהו הזעיק את האלמנה מהמטבח, ובקול נשנק מהתרגשות היא סיפרה: בעלה המנוח, ר' משה דוד, הקפיד מאוד לומר את המשפט הזה בכל ליל שישי משך כל השנים. לא זו בלבד, אלא שבליל שישי האחרון לחייו, כשהדיבור כבר ניטל מפיו, הבחינו שהוא מתאמץ מאוד לומר משהו. הנוכחים הבינו שהוא מתאמץ לקיים את מנהגו בכל מחיר, והם אמרו עמו יחד את המשפט: "בזכות רבי שלום הגדול נזכה לשבת מבורכת!"
הוא נפטר ביום רביעי, ומשעה שהחלו האבלים לדבר בשבחו, הם הזכירו גם את מנהגו הייחודי עליו הקפיד גם בכוחותיו האחרונים. ואמרו לעצמם כי מן הראוי שלמחרת, ליל שישי, יזכרו ויקיימו את מנהגו כמקובל, לזכרו ולעילוי נשמתו. אך למעשה, היום במהלך הערב, עם בואו של קהל רב לנחם, הדבר פרח מזכרונם.
והנה, בשעה 1:30 בלילה, כשכל המנחמים כבר עזבו ובשניה האחרונה בטרם פרשו כולם לשנת לילה – מגיע אדם בלתי מוכר מביתר, שנקלע למקום מתוך שרשרת טעויות מופלאה: הוא נרדם באוטובוס, וירד בתחנה הלא נכונה, חברו לא ענה לו, והוא חשב שמדובר במשפחה שלו. ומתוך ההשערה הזו הוא עלה לנחם משפחה לא מוכרת בשעה מאד לא שגרתית...
כל זאת, רק כדי להגיע אל הבית ולקיים את מנהגו של המנוח: "בזכות רבי שלום הגדול תהיה לנו שבת מבורכת ומרוממת!"
