הוֹצִיא אוֹר תַּעֲלוּמָה: חשיפה מרגשת: להבת ל"ג בעומר בקריית יואל גילתה את הקשר המסתורי שבין שכחת האחד לזעקת האחר. בעוד הרב מסעליש שוכב בחדר הניתוח ושוכח להזכיר את דודו הערירי, מופיע הנפטר בחלומו...
את רוב שנותיו בארץ ישראל העביר ר' עוזר בתוך חדרון קטן שהוקצה לו בישיבת 'הנגב – בית הלל' שבבאר שבע. לא מתנת חינם הייתה זו, אלא בדין וביושר קיבל ר' עוזר את החדר. היה זה בזמן שהנגב לא היה מפותח דיו. אמנם בבאר שבע כבר היו בתי ספר חרדיים, אך ישיבה באידיש על טהרת הקודש עדיין לא הייתה. הגה"צ רבי אלעזר קליין זצ"ל, סבו של גאב"ד סעליש שליט"א שהיה רבה של באר שבע, התבקש להקים ישיבה כזאת, אולם הוא נתקל בבעיה תקציבית חמורה. מאין ישיג בניין לישיבה?
הם נפגשו בל"ג בעומר, בהדלקה המרכזית בקרית יואל שבניו יורק. הלהבה עלתה לכבוד רבי שמעון, וכל הקהל שוררו 'הוציא אור תעלומה... גילה מדרש נעלם'. באותה עת היו שני יהודים נכבדים נתונים בתדהמה מוחלטת, אל מול הנסתרות והנגלות גם יחד.
הרב אב"ד סעליש מירושלים הגה"צ ר' שלום קליין שליט"א, שוחח עם ר' יחזקאל וסיפר לו עובדה כואבת: "מאז ומעולם ידעתי שלאבי היה דוֹד, שקראו לו ר' עוזר בן ר' שלום קליין ז"ל. לפני השואה היו לו אישה וילדים. במלחמה הוא איבד את כל משפחתו, ונותר ערירי. יהודי גלמוד ומיוסר. הוא סיים את חייו בשנת תשמ"א בלא שהותיר אחריו צאצאים בעולם הזה, ואבי ז"ל קיבל על עצמו את התפקיד לומר אחריו 'יזכור' בכל הזמנים המיועדים לכך – בחגים ובמועדים, כולל נתינת צדקה לעילוי נשמתו.
כאשר נפטר אבי ז"ל בשנת תשס"ב, 'ירשתי' אני את ה'יזכור' הזה. בכל 'יזכור' הזכרתי את שמות הוריי וגם את שמו של הדוד ר' עוזר. השנה בשביעי של פסח הגעתי למצב של פיקוח נפש, ובעיצומו של ליל שביעי של פסח הוכנסתי לחדר ניתוח בבית החולים הדסה עין כרם. למרות הקושי והכאב, זכיתי להתפלל את תפילות החג בבית החולים. זה לא היה פשוט כל כך, הייתי אחרי ניתוח, ועל כן ניתן להבין איך קרה כדבר הזה, שבעת אמירת 'יזכור' הזכרתי את שמות הוריי והבטחתי לתת צדקה לעילוי נשמתם, אולם שמו של הדוד ר' עוזר קליין נשמט לגמרי מזיכרוני.
רק למחרת החג היכה בי הזיכרון. לא אמרתי 'יזכור' על דוֹד עוזר! ידעתי שאני האדם היחיד בעולם שזוכר אותו בתפילה זו, וכאב לי על השכחה, אולם מה יכולתי לעשות? התנחמתי בכך שבעזרת ה' בחג השבועות הבא עלינו לטובה, אזכיר אותו ואנדב צדקה לעילוי נשמתו, כנהוג". עד כאן סיפר אב"ד סעליש לר' יחזקאל, כשנפגשו ליד המדורה.
"ככה?!" נדהם ר' יחזקאל. הוא החוויר ממש. "אז זה הסיפור..." הוא אמר, "עכשיו אני מבין למה דווקא באחרון של פסח זה היה..."
וכך היה המעשה:
את רוב שנותיו בארץ ישראל העביר ר' עוזר בתוך חדרון קטן שהוקצה לו בישיבת 'הנגב – בית הלל' שבבאר שבע. לא מתנת חינם הייתה זו, אלא בדין וביושר קיבל ר' עוזר את החדר. היה זה בזמן שהנגב לא היה מפותח דיו. אמנם בבאר שבע כבר היו בתי ספר חרדיים, אך ישיבה באידיש על טהרת הקודש עדיין לא הייתה. הגה"צ רבי אלעזר קליין זצ"ל, סבו של גאב"ד סעליש שליט"א שהיה רבה של באר שבע, התבקש להקים ישיבה כזאת, אולם הוא נתקל בבעיה תקציבית חמורה. מאין ישיג בניין לישיבה?
במהלך החיפושים אחר נדיב שיתרום דבר כזה, נודע הדבר לר' אהרון סוכובולסקי ז"ל. הייתה לו דירה נאה וגדולה, ובה כמה קומות וחצר גדולה. הוא בא בדברים עם רבה של באר שבע ואמר: "אני מוכן לתרום את הבית שלי לישיבה, מבלי שתצטרכו לשלם מאומה. רק זאת אבקש: שיסדרו לי דירה קטנה שאוכל לחיות בה, ושתבטיחו לי שהבניין הזה שאני נותן לישיבה ימשיך לשמש למטרה זו, ויישמע בו תמיד קול תורה". לתנאי השני היה קל להסכים, אולם התנאי הראשון שוב הציב את בעיית הכסף במלוא חומרתה. גם דירה קטנה צריך לרכוש איכשהו, ואין ממה.
כאן נכנס לתמונה ר' עוזר, שאר בשרו של הרב: "אני מוכן לתרום את הדירה שלי כדי שר' אהרון יוכל לגור בה. די לי בחדר קטן ובו מיטה, שולחן ומנורה". וכך היה. ר' עוזר תרם את הדירה, קיבל חדרון קטן בישיבה, ובו הוא חי עד סוף ימיו. הוא היה חלק מהנוף בישיבה. כולם הכירו אותו כיהודי בודד וגלמוד, המתפלל באריכות יתירה. לא פעם שכח לאכול כיוון שהיה עסוק בתפילותיו.
לא היה זה סוד שעבר את אימי השואה הנוראה. צלקת גדולה השאירו לו הנאצים ימ"ש, ורגליו נותרו חרוכות. כך הכיר אותו ר' דוד, ידידו של ר' יחזקאל. אביו של ר' דוד היה ידיד של רב העיר באר שבע, ועל כן שלח את בנו ללמוד בישיבת 'בית הלל'. זו הייתה השנה היחידה שבה ר' דוד למד בישיבה זו. נערות הייתה בו, ולמרבה הצער הוא לא ידע להעריך אל נכון את מעלתו הגדולה של ר' עוזר, שעבר את אימי המלחמה ותרם את כל הונו להחזקת תורה. כך אירע שהוא הציק לר' עוזר.
"עתה", מספר ר' יחזקאל, "לאחר שעברו שישים ושבע שנים מאז שידידי ר' דוד למד בישיבה – שנים שבהן הוא גדל ליהודי תלמיד חכם ובר אוריין – אחרי פסח הוא התקשר אליי וסיפר לי שחלם חלום מפחיד. בליל אחרון של פסח, בשעה שלוש בלילה (אחרי שבארץ ישראל הרב מסעליש לא הזכיר את ר' עוזר בתפילת 'יזכור'), הוא התגלה אל ר' דוד בחלום ונראה ממש כמו בחיים חיותו. הוא אמר לו: 'אתה פגעת בי, ואני לא מחלתי לך. עכשיו, אם תזכיר אותי בתפילת 'יזכור' ותיתן צדקה לעילוי נשמתי, יהיה לך תיקון'.
ר' דוד סיפר לי כי 'יזכור' שכזה הוא לא אמר בחיים. הוא הזכיר את ר' עוזר ואף ביקש את סליחתו, בעודו בוכה ודומע בהתעוררות מיוחדת, עד כדי שחבריו שאלו אותו: 'מה קרה? הרי ההורים לא נפטרו אתמול...' אז הנה, עכשיו הכול מובן", סיכם ר' יחזקאל.
יהא גם פרסום המעשה הזה לעילוי נשמתו הטהורה של ר' עוזר בן ר' שלום.
