מה גרם לקונה עקשן לחזור פעם אחר פעם לחנות כלים סגורה למחצה בשבת, ולמה סירב המוכר להוריד אפילו זלוטי אחד מהמחיר המופרז שקבע?
כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵ-ל יִשְׁמְרֶנוּ:
הסוד מאחורי כד הנחושת הישן שנמכר פי מאתיים ממחירו הריאלי: מה גרם לקונה עקשן לחזור פעם אחר פעם לחנות כלים סגורה למחצה בשבת, ולמה סירבה המוכרת הצעירה להוריד אפילו זלוטי אחד מהמחיר המופרז שקבעה? מבט ממוקד על תושיית הגבורה של תלמידת "בית יעקב" בעיירה בריסק, ועל התשובה המוחצת שהעניק הגרי"ז זצ"ל לחברי המוסדות לגבי כדאיות הפעילות התורנית במקומות רחוקים.
גוי סמוק צוואר עמד בפתחה של חנות הכלים וטפח על הדלפק בזעם, תוך שהוא מסנן: "היה לא תהיה!". בתגובה, נשמע חלושות קולה של בת ישראל כשרה שהצביעה על כד פשוט למראה שעמד בפינת החנות ואמרה נחרצות: "מחירו של הכד הוא לא פחות ממאה זלוטי".
הויכוח העירני משך את תשומת ליבם של העוברים ושבים שנהנו לראות את חושה המסחרי המפותח של הנערה הצעירה, כיצד אומרת היא לקונה את מחיר הכד ולאחר מכן נפנית לעניניה כאילו אין היא מעוניינת כלל שיקנה אותו.
הקונה הזועם פנה אל קהל הסקרנים שהתאסף בפתח החנות ושיתף אותו במתרחש: "אני מבקש לקנות את כד הנחושת הפשוט הזה שמחירו אינו עולה לכל היותר על חצי זלוטי, והיא ברוב חוצפתה מהינה לבקש עבורו מאה זלוטי!". "אין זאת אלא שהשתבשה עליה דעתה" ניסו להרגיעו כמה משועממים תוך שהם נדים בראשם לעבר החנות. "שוב מאוחר יותר, אני מכיר את הוריה בעלי החנות, הם יתנו לך את הכד במחירו הסביר" הוסיף אחד מהם.
הגוי נכנס אל החנות, הניף אל על את הכד הזעיר והראה לכל הנוכחים את המחיר הרשום בתחתיתו "רבע זלוטי, הלא כן?" פנה אל הנערה, והיא בשלה: "אדוני הנכבד, מאה זלוטי, לא פחות אפילו לא בתשעים ותשע זלוטי אמכור לך אותו".
משנואש הגוי מהויכוחים עם הזבנית הרהר בלבו: "ילדה זו משוגעת היא, אחזור בעוד שעה כשהוריה יהיו בחנות ואקנה את הכד במחיר המתאים". הנערה מצידה פנתה אל פינת החנות וכשסידור בידיה עמדה והתפללה תפילת מנחה של שבת.
טעות היתה בידו של קוסטנטין הגוי. הנערה לא היתה משוגעת כלל, היה זה תוצאה של החינוך אותו קיבלה בבית הספר. הוריה, יהודים שלא שמרו תורה ומצוות היו, אולם משנודע להם שבעיירתם -בריסק- עומד להיפתח בית ספר, רשמו אותה אליו, למרות היותו בית ספר אורתודוכסי "בית יעקב" וחשבו לעצמם "נו מילא שתלמד אצל החשוכים, העיקר שתעשה משהוא", וכשנפלה ההחלטה הוסיפה האם ואמרה לבעלה "ביני לבינך, אולי גם תהיה יותר מתורבתת עקב החינוך האיכותי".
מעולם לא חלמו על התוצאות שיעלו להם מצעד זה. הבת "תפסה את העסק ברצינות" ובגיל ההתבגרות החליטה, "אני שומרת מצוות". באותה שבת בה אנו עוסקים, נסעו הוריה למרחצאות ואמרו לה "טויבע'לה הבוקר את מנהלת את החנות במקומנו". הילדה לא יכלה לסרב להוריה וגמרה בליבה "אפתח את החנות, אך מאומה לא אמכור ויהי מה".
משום מה היה נראה שקוסטנטין החליט שהוא דווקא יכריחה למכור נגד רצונה. כל שעה שעתיים נכנס הוא אל החנות ושאל: "הורייך עדיין לא הגיעו?" והיא בפרצוף תמים ענתה: "לא, לצערי לא". והוסיפה ואמרה לגוי העקשן "לא תקבל את העציץ בפחות ממאה זלוטי", יודעת היא ש"רצון הבורא קודם לרצון ההורים", ומשתדלת היא לעשות זאת בחכמה.
חמתו של קוסטנטין בערה בו "וכי מי לימד את היהודונת להתחצף כל כך". הוא ניסה בשידולים רכים ובצעקות רמות והילדה בשלה "הכד קטן והמחיר גדול" לא תקבלו בפחות ממאה זלוטי טבין ותקילין"!
כך חלפה לה השבת כשבכל שעה הגוי מעלה על פניו סבר פנים נעימות, נכנס אל החנות ומשתדל לשכנע את המוכרת למכור ויוצא עצבני וכעוס. הנערה פסעה שלש פסיעות לאחוריה וסיימה בדביקות בתפילת "עלינו לשבח". לאחר שעה קלה, משנצצו הכוכבים בשמים, הופיעו בפתח החנות הוריה המדושנים של "טויבעלה" שחזרו מהדאצ'ה, והנה שומעים הם משפטים מוזרים שמשמיע גוי העומד מול דלפק חנותם.
האב היסה את ילדיו והמשפחה כולה עשתה אוזניה כאפרכסת. "אומר לך את האמת" אמר הגוי, "בניתי בית חדש, ריהטתי את הסלון ברוב פאר והדר, והבוקר, הבוקר כשעברתי ליד החנות ראיתי את הכד שבדיוק מתאים לשולחן הסלוני הנמוך העומד ליד מכתבתי הסלונית, או אז החלטתי כי כד זה יהיה שלי. אין אני רגיל לוותר על החלטותי" נאנח קוסטנטין, ומשום כך אכנע לדרישתך המופרזת. הביאי את כד הנחושת הפשוט ואשלם לך תמורתו מאה זולטי כדברך".
תדהמת ההורים גברה כשראו את בתם אורזת את הכד השווה חצי זלוטי, אותו כד ביש מזל שמתגלגל בחנותם ממדף למדף זה שנים רבות בלא שיש לו דורש, לא פעם אף שימש כפח אשפה קטן לימים מספר, ועתה נרכש הוא ב"מאה זלוטי!"
מאז אותו יום כשראו ההורים מהו שכר שמירת שבת, נפתח ליבם אט אט עד שהפכו לבעלי תשובה גמורים.
סיפור זה סיפר הגרי"ז סלווביציק רבה של בריסק, בתשובה לאדם שהסתפק האם יש לעשות פעילות תורנית במקום שבקושי יש סיכוי שיבואו אנשים שכן רוב תושבי המקום אינם שומרי תורה ומצוות. אכן, מסיים הרב ל.י. את סיפורו, אנשים רבים שאינם שומרי תורה ומצוות ולא היה ניתן להאמין שילמדו תורה, הצטרפו לשיעורים ושינו את אורח חייהם אט אט.
