מה הסיכוי שאבא יגיע מירושלים ב-2 בלילה בדיוק כשאתה לכוד מאחורי ארון פינתי? סיפורו המדהים של ר' רפאל הורוויץ על הנס בערב פסח, ואיך "השלכת יהב" אמיתית גורמת לכל חלקי הפאזל להתחבר בשנייה אחת של חסד.
באותם רגעים עטפה אותי תחושת חוסר אונים מוחלטת. באישון לילה, אני עומד מיוזע ורועד מאחורי משקל אדיר המאיים להתמוטט, ואין נפש חיה שיכולה לבוא לעזרתי. מתוך המצוקה הזו התפרצה ממני תפילה אמתית שמעולם לא התפללתי כמותה. זעקתי בתוכי, בלי קול אך בכל הכוח: "בורא עולם, רק אתה יכול לעזור לי עכשיו! באמת רק אתה! מה אני עושה? אבא תעזור לי!". הרגשתי באותן שניות איך באמת אני משליך את כל יהבי רק על אבינו שבשמים.
מספר הר"ר רפאל הורוויץ מביתר:
מוצאי שבת פרשת תזריע, בעיצומם של ימי ערבי פסחים אשתקד. החלטנו שהפעם אנחנו לא מתפשרים על הניקיון היסודי והזמנו בחור שיסייע לנו במשימות הקשות. המוקד היה חדר השינה: ארון פינתי עצום מימדים שעמד שם סבל מבעיית עובש קשה מאחוריו, והחלטנו שהגיעה העת לרוקן אותו, להזיז אותו מהקיר ולטפל בשורש הבעיה אחת ולתמיד.
אלא שהארון היה כבד בצורה בלתי רגילה, גם כשעמד ריק לחלוטין. השעה הלכה והתאחרה, הבחור שהזמנו כבר היה חייב ללכת, והוא הציע פתרון: לפרק את הארון לחלקים כדי להקל על המשקל. הוא סייע לי לפרק את החלק הראשון ומיהר לדרכו. "מכאן כבר אסתדר עם בני הבית", חשבתי לעצמי, והמשכתי במלאכה.
השעה כבר הייתה 1:30 בלילה. הצלחתי להזיז את רוב החלקים, ונותר רק ה"לב" של הארון – החלק הפינתי, המאסיבי והכבד מכולם. ניסיתי למשוך אותו בכל כוחי, ואז, בבת אחת, זה קרה: החלק התחתון קרס תחת העומס. מצאתי את עצמי עומד חסר אונים, כשהארון המפורק נשען על הקיר בזווית מסוכנת, מאיים לקרוס עלי בכל רגע. הבית נראה כמו שדה קרב: תכולת הארון מפוזרת בסלון, החדר הפוך לגמרי, ואני לכוד מאחורי ארון שאיני מסוגל להרים חזרה.
רעייתי ניסתה לעזור, אך הכובד היה מעל לכוחותינו. בתושייה של רגע נזכרנו בשאריות של קרשים לייסטים מהסוכה שנמצאים בחצר מחוץ לדירה. הרעיון היה להשתמש בהם כמעין תומכות כדי לייצב את הארון. רעייתי יצאה להביא אותם, ובחפזונה השאירה את דלת הבית פתוחה לרווחה – התנהגות ממש חריגה אצלה, אשר התבררה כחוליה הראשונה בשרשרת של ניסים.
היא שבה לחדר עם הקרשים, אך המצב נותר בעינו: לא הצלחתי להרים את גוף הארון אפילו בסנטימטר כדי להשחיל אותם מתחתיו. זקוק הייתי נואשות לעוד זוג ידיים גבריות וחזקות.
באותם רגעים עטפה אותי תחושת חוסר אונים מוחלטת. באישון לילה, אני עומד מיוזע ורועד מאחורי משקל אדיר המאיים להתמוטט, ואין נפש חיה שיכולה לבוא לעזרתי. מתוך המצוקה הזו התפרצה ממני תפילה אמתית שמעולם לא התפללתי כמותה. זעקתי בתוכי, בלי קול אך בכל הכוח: "בורא עולם, רק אתה יכול לעזור לי עכשיו! באמת רק אתה! מה אני עושה? אבא תעזור לי!". הרגשתי באותן שניות איך באמת אני משליך את כל יהבי רק על אבינו שבשמים.
לא חלפה דקה, ואני שומע קול של גבר בפתח הבית. רעייתי צועקת לו: "תיכנס, תיכנס מהר, בוא לכאן!". הייתי בטוח שאני הוזה. לרגע חשבתי שאולי זהו חמי המתגורר בביתר, למרות שלא היתה לו שום סיבה להגיע באמצע הלילה. אבל אז נגלה לעיני הבלתי יאומן: זה היה אבא שלי, שהגיע מירושלים! שתים בלילה! לא פחות ולא יותר!
עוד לפני שהספקתי לעכל את הופעתו של "אליהו הנביא" הזה, שמעתי את עצמי זועק אליו: "אבא, מהר, תעזור לי להרים!". תוך חצי דקה הרמנו את הארון יחד, הקרשים הושחלו, ותוך דקות ספורות הכל עמד יציב ובטוח.
כשהתנשמנו לרווחה, שאלתי בתדהמה: "אבא, איך הגעת לכאן בשעה כזו?". התברר שהורי הגיעו מירושלים לביתר כדי לסייע בידה של אחותי שעברה דירה. הם בכלל לא תכננו לעבור דרכנו, ולא היה להם טלפון זמין, כך שגם לו הייתי מנסה להשיגם, לא היה מענה... הייתה להם חבילת בגדים עבורנו, ואמי ביקשה מאבא "רק להניח אותה ליד הדלת ולהמשיך בנסיעה", כי השעה מאוחרת מאוד.
כאן נחשפה מסכת של השגחה פרטית לפרטי פרטים: רעייתי פתחה את הדלת חצי דקה קודם לכן ולא סגרה אותה. אבא שלי, שראה דלת פתוחה לרווחה באמצע הלילה, נבהל מעט והחליט להציץ פנימה. הוא ראה את הבלגן בסלון והתלבט אם להיכנס – דבר שכלל אינו אופייני לו, בפרט כשאמא ממתינה ברכב והם ממהרים. בדיוק באותה שנייה בתי, שהיתה היחידה שטרם נרדמה, הבחינה בו וצעקה לאמה: "זיידע הגיע!". רעייתי לא האמינה, אך הילדה התעקשה: "אני אומרת לך, זיידע כאן''!
כל הפאזל התחבר ברגע אחד מדויק. התזמון של השניות, הדלת שנשארה פתוחה בניגוד לכל הרגל, העובדה שהם היו בביתר ללא טלפון, וההחלטה של אבא להיכנס פנימה – הכל התמזג כתשובה ישירה לתפילה שיצאה מעומק הלב. באותו לילה למדתי בדרך המוחשית ביותר: כשיהודי נשען באמת ובתמים רק על הקדוש ברוך הוא, הישועה יכולה להיכנס דרך הדלת תוך פחות מדקה. והעיקר - זו אחת הפעמים שהתפללתי באמת מעומק ליבי בידיעה גמורה ומוחלטת שאין לי שום פתרון רק להישען על הקב"ה.
