נו... הפטיר ר' יוסף! מה יותר טוב "עמי במחיצתי" או לעזור לעשרות ומאות אנשים בצדקה וחסד!
לאחר שנים סיפר את המעשה למחותנו הרה"ח רבי יוסף קנובליך זצ"ל, מחשובי חסידי בעלז וממקורבי הרה"ק רבי אהרן מבעלז זי"ע. להפתעתו הגיב רבי יוסף ואמר: הצדק עמו וטוב עשה שבחר בעשירות. גם אני - אמר רבי יוסף, אם היו נותנים לבחור בין שתי הברירות, הייתי בוחר בעשירות. אבא הרים את גבות עיניו בהבעת פליאה... אולם ר' יוסף קרא את מחשבותיו ואמר: אם היה בוחר להיות "עמי במחיצתי" הרי את נפשו הציל, ולעצמו היה "מסודר" במנוחה נכונה. מה שייך יותר טוב מזה? אבל איזו תועלת היתה צומחת מזה לאחרים?!
אבל בזה שבחר בעשירות, הוא יכל לגרום הנאה להרבה יהודים. לעזור לאלמנות וליתומים, לסייע בהכנסת כלה, ועוד הרבה הרבה צדקות וחסד, נו... הפטיר ר' יוסף! מה יותר טוב "עמי במחיצתי" או לעזור לעשרות ומאות אנשים בצדקה וחסד!
הרה"ח רבי נחמן יוסף וילהלם זצ"ל סיפר: קודם עלותו לארץ ישראל הוא נסע להרבה צדיקי הדור לקבל מהם ברכת 'צאתכם לשלום'. במהלך נסיעותיו הגיע לחצר הקודש של הרבי מקארלין האדמו"ר רבי ישראל מסטאלין זי"ע המכונה בפי חסידי קארלין "הפרנקפורטר", על שם מקום מנוחתו. כשהגיע רבי נחמן לבית הרבי, מצא את דלת חדרו פתוחה לרווחה, הציץ פנימה וראה את הרבי יושב בראש השולחן, וסמוך אליו יושב אדם זקן. הזקן סיפר לרבי עובדות ומעשים מצדיקים שזכה להכירם, הוא דיבר בקול וניתן היה לשמוע את כל מהלך שיחתו.
סיפור אחד אשר 'בדידי הוי עובדא' סיפר הזקן: המעשה אירע אצל זקנו של הרבי, האדמו"ר ה'בית אהרן' זי"ע. שנה אחת הקדים החורף לבוא, והחל מראש השנה החלו לרדת גשמים עזים, רוחות סוערות השתוללו בחוצות, וכפור עז שרר. תוך ימים ספורים התכסו העיר קארלין והסביבה במעטה לבן, שלג כבד הצטבר על גגות הבתים והפך עד מהרה לקרח מגודל הקור.
חג הסוכות עמד בשער, ולא היתה ניכרת שום תכונה לקראת החג. גם אותם בתים שהיו להם סוכות מוכנות, ומעל הסכך היה צריך רק להזיז את ה"שלאק", לא היה אפשר להזיזם.
הזקן שישב מול הרבי, סיפר ואמר שגמלה בלבו החלטה לעשות כל מה שביכולתו כדי שה'בית אהרן' יוכל לקיים את מצות סוכה. הוא נעמד על הגג בקור העז, חרף את נפשו, ועמל ויגע במשך שעות וימים לשבור את ערימות הקרח שהצטברו. גירד עוד קצת שלג ועוד קצת, עד שלאחר עמל ויגיעה עלה בידו לנקות את כל הגג. הזיז את ה"שלאק", וכיסה את הסוכה בסכך כשר. בדיוק באותו היום ערב סוכות היה, השמים התבהרו והשמש יצאה להאיר. כשהסוכה היתה מוכנה ומקושטת, הוא נכנס לבשר לרבי את הבשורה הטובה שהסוכה מוכנה.
האדמו"ר הבית אהרן קם מכסאו, יצא לחצר, וכשראה את הסוכה מוכנה, קרנו פניו הטהורות מאושר ושמחה. הוא פנה אליו ואמר, יש בידך לבחור אחת משתי האפשרויות: או לזכות להיות "עמי במחיצתי בגן עדן", או לבחור בעשירות מופלגת לך ולזרעך, ולעולם לא יחסר לך ממון. אפילו כשתהיה בדרכים, תכניס את היד לכיס ותמצא כסף".
השיב אותו זקן וענה שהוא בוחר בעשירות! וסיים הזקן ואמר: מה אומר ומה אדבר, ברכתו של הצדיק התקיימה במלואה. מעולם לא היה חסר לי כסף, שפע רב הושפע לי ולבניי.
אבא זצ"ל כשהיה מספר את הסיפור היה מסיים ואומר: הרבה שנים לא הסכמתי ולא ירדתי לסוף דעתו של אותו זקן וחסיד. כשהיתה לו האפשרות לבחור בדבר הגדול ביותר, לשהות במחיצת הרה"ק הבית אהרן, מי יוכל לתאר את גודל התענוג והאושר לשהות בהיכלו של הרבי, איככה העדיף את העשירות - תענוג חולף ועובר - על תענוג רוחני לנצח נצחים.
לאחר שנים סיפר את המעשה למחותנו הרה"ח רבי יוסף קנובליך זצ"ל, מחשובי חסידי בעלז וממקורבי הרה"ק רבי אהרן מבעלז זי"ע. להפתעתו הגיב רבי יוסף ואמר: הצדק עמו וטוב עשה שבחר בעשירות. גם אני - אמר רבי יוסף, אם היו נותנים לבחור בין שתי הברירות, הייתי בוחר בעשירות. אבא הרים את גבות עיניו בהבעת פליאה... אולם ר' יוסף קרא את מחשבותיו ואמר: אם היה בוחר להיות "עמי במחיצתי" הרי את נפשו הציל, ולעצמו היה "מסודר" במנוחה נכונה. מה שייך יותר טוב מזה? אבל איזו תועלת היתה צומחת מזה לאחרים?!
אבל בזה שבחר בעשירות, הוא יכל לגרום הנאה להרבה יהודים. לעזור לאלמנות וליתומים, לסייע בהכנסת כלה, ועוד הרבה הרבה צדקות וחסד, נו... הפטיר ר' יוסף! מה יותר טוב "עמי במחיצתי" או לעזור לעשרות ומאות אנשים בצדקה וחסד!
