סיפורו המטלטל של יהודי שברח מהשואה, איבד את משפחתו, והשתקע בכפר דייגים גוי, אך הניצוץ היהודי בו לא כבה, הסכיתו ושמעו:
מתברר, כי במהלך כל שנות הבדידות והניתוק מן הדת, בכל אותן עשרות שנים שבהן היה שרוי בין הנוכרים, טובל בדגים ובגלים, הוא היה מבקר מידי פעם בחשאי בבית כנסת נטוש וחרב שקירותיו מטים ליפול, אשר הוקם לפני כחמש מאות שנה על ידי יהודים שהתגוררו פעם במקום, ובתוך בית הכנסת היה מיודענו קורא פרקי תהילים מתוך קרעי דפים שנמצאו בספרייה החרבה שבבית הכנסת, ומשתפך בדמעות לפני אבי שבשמיים!!!
סיפורה המופלא של נשמה יהודית, אשר הפריחה גיצים, ניצוצות וזיקים, גם לאחר עשרות שנות האפלה וחשיכה. המעשה התרחש בבית דינו של הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל ושמענוהו מהגאון רבי יעקב ישראל הכהן בייפוס שליט"א, מחבר הספר "לקח טוב".
היה זה לפני עשרות שנים. מגרש נטוש ניצב בבני ברק, בשכונת בעלי מלאכה. טבעו של נכס שכזה, שלא יעמוד ריקם זמן רב יותר מכפי שאנשים מסוגלים לראותו שומם בלא שימוש, ולפיכך בית הדין נדרש לקבוע בדיון מסוים שהתעורר בין מספר עסקנים, על אודות השימוש המיועד במגרש. במהלך הדיון הופיע בבית הדין עורך הדין מ. ש. וביקש להציג בפני הנוכחים את המידע שברשותו בנוגע למגרש. כאשר הוא פתח בדבריו, הנוכחים פערו את פיהם בתמהון, וכאשר הוא סיים את דבריו, הכל מחו את דמעותיהם.
הפרשה מתחילה בשנת תרצ"ז. אותה שנה עלה יהודי לארץ ישראל בלוויית אשתו ובתו. כעבור זמן לא רב הוא רכש את המגרש המדובר, שמחירו לא היה רב, והמשיך בעבודתו כפועל יהלומים. לאחר תקופה הוא החליט לעזוב את ארץ ישראל עקב קשיי פרנסה, והוא ומשפחתו הגרו לבלגיה.
משחשב שבאה עליו המנוחה, קפץ עליו רוגזה של מלחמת העולם השנייה. בבוקר בהיר הוא שב מן המכולת כשמצרכים בידיו, ונוכח לתדהמתו כי אנשי האס. אס. ימח שמם, צרו על הרחוב שבו התגורר. הוא הסתתר במחבוא וממקום מסתורו הבחין כיצד הנאצים משליכים את אשתו ובתו למשאית. בדרך פלאית עלה בידו להימלט רגלית, עד שכעבור מספר שבועות הוא התדפק על דלת בקתה רעועה בכפר דייגים נידח בחוף המערבי של פורטוגל, כשבגדיו לעורו, נטול מסמכים, זהות ורכוש. היה זה מעונו של ראש הכפר.
הוא הרגיש כמו בנותיו של לוט לאחר הפיכת סדום ועמורה, אשר היו בטוחות כי לא נותר איש מלבדן בעולם. עולמו הקודם חרב, התהפך, נכתש עד דק, ולא נותר ממנו מאומה. הוא החל לעבוד כפועל בכפר הדייגים. את ראשו ורובו השקיע בפריסת רשתות על פני המים, בשליית דגים מפרפרים מתוך הים, ולא חלף זמן רב והתערותו במקום הפכה לדבר מובן מאליו. היה זה אך עניין של זמן עד אשר גלגלי ראשו היהודי החלו לנוע. הוא הבחין כי כל בני הכפר עובדים עד כלות הכוחות ובכל זאת פרנסתם בדוחק רב. התברר, כי את שללם הרב הם מוכרים במחיר זעום לסוחרים שהשתלטו על שוק הדגים, והם אלו המפיקים הון מן הדגים.
הוא הציע לבני הכפר כי יחדלו למכור את הדגים לסיטונאים, והם בעצמם יהפכו למשווקי דגים. אמר ועשה. בני הכפר נשמעו להוראותיו בענייני מסחר הדגים, הם התאגדו ביחד כגוף אחד, התעשרו, התרחבו, העצימו וגרפו הון רב.
וירא ראש הכפר כי טוב, ויציע למיודענו לשאת לו לאישה את בתו שבגרה. לקול מצהלות בני הכפר הוא הפך לחתנו של ראש הכפר, ויולד בנים ובנות, ולא ידע איש כי יהודי הוא.
השנים חלפו עברו להם, הכל נותר על מקומו; הכפר, הים, הסירות, הדגים, הדייגים, הרווחה הכלכלית. רק הקמטים שחרצו את פניו וגופו אשר התעקל אט אט לכיוון האדמה, הזכירו לו כי הכל גם יוותר על מקומו, אך יום יבוא והוא לא יחזה בכך יותר.
בגיל שבעים וחמש הוא נסע לבקר בארץ ישראל. געגועים של בן אובד לארץ שהוריו גורשו ממנה לפני אלפי שנים. בתקופת שהותו בארץ ישראל הוא מכר את המגרש שהיה בבעלותו, הלא הוא המגרש שבגינו בית הדין התכנס, וקיבל תמורתו סכום הגון. בה בשעה שהכסף הגיע לידיו הוא החליט, כי הוא לא ימסור לידי ילדיו הנוכרים כסף ששייך לארץ ישראל הקדושה! לפיכך, מחצית מן הסכום הוא העניק לבני משפחה רחוקים שהתגוררו בהרצליה, אשר המענק נפל עליהם בהפתעה גמורה, ומחצית מן הסכום הוא החליט להקדיש ל... שיפוץ בית כנסת נטוש באיזור כפר מגוריו בפורטוגל!
מתברר, כי במהלך כל שנות הבדידות והניתוק מן הדת, בכל אותן עשרות שנים שבהן היה שרוי בין הנוכרים, טובל בדגים ובגלים, הוא היה מבקר מידי פעם בחשאי בבית כנסת נטוש וחרב שקירותיו מטים ליפול, אשר הוקם לפני כחמש מאות שנה על ידי יהודים שהתגוררו פעם במקום, ובתוך בית הכנסת היה מיודענו קורא פרקי תהילים מתוך קרעי דפים שנמצאו בספרייה החרבה שבבית הכנסת, ומשתפך בדמעות לפני אבי שבשמיים!!!
הרי לך נשמה יהודית. הניצוץ קיים, הגחלת בוערת, האח בנוי, עליך רק לאחוז במקל הקסמים, לחתות את הגחלים, ואור נעים וחמים יקרין על פניו ובתוך ליבו.
